"הגיבור" לא מצליח להגיע לפסגות סרטיו הקודמים של אסגאר פרהאדי

"הגיבור", סרטו החדש של אסגאר פרהאדי ("פרידה", "הסוכן"), עוסק בסיפור מרתק ועשוי בקפידה כשאר סרטיו של הבמאי האיראני. למרות זאת, חוסר משמעותי מונע ממנו להתרומם באמת.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

ראחים (אמיר ג'אדידי) הוא אסיר היושב בכלא עד שיחזיר חוב כספי גדול. בחופשה קצרה אליה הוא יוצא, מגיע לידיו תיק אבוד ובו שלל מטבעות זהב. הוא מתלבט מה לעשות איתו ולבסוף מחליט לדווח עליו לרשויות ומחזיר אותו לבעליו המקוריים. מנהלי הכלא הנלהבים מעבירים את הסיפור לתקשורת, שכמובן מזנקת עליו בהתלהבות, ומה שאמור היה להיות אייטם חמוד אצל עודד בן עמי האיראני הופך לפתע לאירוע גדול בהרבה - כזה שאולי יסדר את כל הבעיות. ראחים מוכתר במהרה כ"גיבור", כוכב הרגע התקשורתי.

אלא שכפי שאתם בטח יכולים לנחש, אחרי העלייה מגיעה הנפילה. בעל החוב (הדמות המסקרנת באמת בסרט) לא מוכן לוותר אם יושג מלוא הסכום, ושורה של צירופי מקרים וניואנסים קטנים גורמים לכך שהאמון בראחים אט-אט מתערער. פתאום הוא נאלץ להוכיח שהוא אכן מצא תיק עם מטבעות והחזיר אותו ולא רימה את כולם כל הזמן, ובמקביל עליו לחדש את הקשר עם בנו המנוכר ובכלל להקים מחדש את חייו.

איזהו גיבור? מתוך "הגיבור" | צילום: באדיבות בתי קולנוע לב

על פניו, אין ספק שיש כאן בסיס לסיפור נהדר, במרכזו הדרך בה התקשורת מרוממת גיבורים עממיים רק כדי לרסק אותם רגע לאחר מכן. מדובר גם בנושא אהוב עליי במיוחד שנחקר עוד בהקרנבל הגדול (Ace in the Hole בלעז), סרטו הקלאסי והאדיר של בילי ווילדר שגיבור בהחלט מהדהד אותו. למרות זאת, בנקודה זו גם מתבטאת הבעיה העיקרית של הסרט - והיא בפיתוח הסיפור והנרטיב. כי אמנם הנושא המרכזי ברור והאמירה החברתית צלולה, אך התסריט כמו לא מספק את האירועים בסדר הגודל הנדרש כדי שיתאימו למהלך הסיפורי הכולל.

שורש הבעיה מתחיל כבר בחלק הראשוני של הסרט, שמוקדש לעלייתו של ראחים לפסגה. כאמור, זוהי עלייה שאפשר לחלוק על הסבירות שבעוצמה שלה וכן על הפרופורציה בתגובה למעשה של הגיבור. מוסבר לנו בצורה חכמה מדוע האירוע מוגדל - מנהלי הכלא, למשל, משתמשים בו כדי להסיט את תשומת הלב מאסיר שהתאבד. עם זאת, עדיין אין בכך כדי להסביר באמת מדוע יש ערב התרמה ענק לכבודו של ראחים או כיצד הוא הופך למיני-סלב. יתכן שיש כאן איזשהו ניואנס תרבותי שאני מפספס, אך כמו שמתפלאת אחת הדמויות בסרט - "ממתי אנחנו מחלקים פרסים על היותו של אדם הגון?".

לא מספיק אמין. מתוך "הגיבור" | צילום: באדיבות בתי קולנוע לב

בהתאם לכך, גם כשהגיבור נופל, הערעור באמינותו והתגובות מבחוץ לא לגמרי מתיישבות, ואפילו כשגורמים אחרים זועקים על "הנזק התדמיתי העצום" שהסיפור של ראחים עשה להם - מצאתי את עצמי מפקפק. הבסיס הרגשי של הסרט חזק מאוד ומסקרן מאוד: תחושת העלבון כשלא מאמינים לאמת שאותה אתה מספר היא כואבת במיוחד. אולם בדומה לדמות הנווד המפורסמת של צ'ארלי צ'פלין, שהולך עם חולצה קטנה מדי ומכנסים רחבים מדי - כך גם גיבור מתגלגל עם סיפור קטן מדי והשלכות ותגובות מרחיקות-לכת ורחבות מדי עבורו.

אין בכך כדי לומר שהשלכותיו של סיפור קטן לא יכולות להגיע למצבי קיצון - הדגים זאת מאוד יפה הסוכן (The Salesman) החזק והמופתי, אחד מסרטיו הקודמים של פרהאדי (שגם זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר). אבל מה שעבד שם בפרופורציות נכונות ועם פעולות אישיות-רגשיות, מתמוסס הפעם לנוכח התעסקות במנגנונים פוליטיים וחברתיים. כך, בסופו של דבר, הניסיון של גיבור לספר סיפור אבסורד קפקאי הוא מוערך, אבל הבסיס המציאותי בו האבסורד מתקיים - פשוט לא בנוי כהלכה.

האירוניה הגדולה היא שסיפור הסרט בכלל גנוב בעצמו. בית המשפט הרשיע לפני מספר חודשים את פרהאדי בהפרת זכויות יוצרים והעתקת הרעיון מסטודנטית שלו לשעבר (שבעצמה לקחה השראה מסרט תיעודי העוסק במקרה אמיתי דומה). פרהאדי עדיין ממתין להכרזה על עונשו, שעשוי לנוע בין העברת כלל הרווחים מהסרט לידי התובעת או אפילו עונש מאסר. לפיכך, מעניין לערוך לרגע השוואה בין מעשי גיבור הסרט למעשי היוצר - אחד בחר שלא לגנוב, אחד בחר שכן, ושניהם יצאו לבסוף קרחים מכאן וכאן. קחו את המסר לאיזה כיוון שתרצו.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.