"עלומים" של כאן 11 צריכה לזכות בטקס פרסי הטלוויזיה - ואלו הסיבות לכך

חמש סדרות מתחרות על פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בטקס פרסי הטלוויזיה. אם אתם שואלים אותי, המנצחת צריכה להיות "עלומים" ובשורות הבאות גם אפרט מדוע.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

היום (24.3) יתקיים טקס פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, ובשיאו יינתן הפרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר. בין המועמדות ניתן למצוא את אזהרת מסע, הפקה ישראלית-נורווגית שנוצרה על-ידי נטפליקס והוט, במרכזה סיפור בדיוני על חטופים ומשא ומתן מפרך לשחרורם; בני אור, המבוססת על אירועים אמיתיים אודות חבורת נערים, סוחרי סמים, בבאר-שבע של תחילת שנות האלפיים (אני גר היום ליד רחוב בני אור, והוא כבר לא כזה מפחיד); מנגן ושר שלצערי אין לי כל-כך מה להגיד עליה; פמת"א, שעוסקת ביחסי הכוחות בין פרקליטות מחוז תל אביב לבין משטרת ישראל; ואחרונה חביבה, הסיבה לשמה התכנסנו – הסדרה עלומים.

אחזור על מה שכתבתי בכותרת פעם נוספת: בעיני עלומים צריכה לזכות בפרס האקדמיה הישראלית לסדרת הדרמה הטובה ביותר. שמעתי וקראתי ביקורות שליליות על הסדרה, בעיקר על כך שמדובר בתסריט קלישאתי ושטחי, אך אני טוען - וכך גם אנסה לשכנע אתכם בשורות הבאות - שהוא עמוק כמו המציאות הרבודה בה אנו חיים ומייצג דמויות ריאליסטיות ובעלות ממדים עשירים.

הסדרה מציגה את סיפורה של חבורת נערים בבית הספר התיכון "אלוני שמש" לנוער בסיכון, מקום שנחשב כמפלט אחרון לבני-נוער שהתדרדרו לפשע. בעודם מרגישים כמו גנגסטרים, אותם מתבגרים רוצים לכבוש את העולם ולהשתמש בו לצרכיהם - עבורם, לגיל אין משמעות כמו שיש לכריזמה, כוח וביטחון עצמי. אנו נכנסים ישירות לתוך תעלומה המתרחשת בעיר כאשר תלמיד מואשם באונס נערה. אל תוך העולם הזה נכנס יניב (יהודה לוי), המייצג אותנו הצופים: זר שבוחן הכל מהצד ובעיניים אוריינטליסטיות.

מייצג אותנו כצופים מהצד. יהודה לוי מתוך "עלומים" | באדיבות כאן 11

יניב מסתכל על הנערים, צוות ההוראה ותושבי בית שמש בכלל בעין מתנשאת. הוא מתייג אותם, בדומה לנו, שמתבוננים בחדשות, בוחנים מקרים שונים ויודעים להגיד תוך כדי צקצוק לשון היכן היו הטעויות של האחר. "ידוע" לו את מי מהנערים כדאי להציל, ועל מי מהם אפשר לוותר. בתור קונטרה מגיעה מתוך העולם נעמי (שני כהן), מורתם של התלמידים, שנמצאת בהריון עם ילדה הראשון, אך עבורה כל אחד מהתלמידים הוא כמו ילד שלה ובשר מבשרה. אפשר לראות שהנערים נוטים לנצל את החום והאהבה שהיא מרעיפה עליהם, אך באותה מידה הם מצליחים ליצור מניפולציה ולתמרן גם את "טוב ליבו" הקר של יניב ומשתמשים בו לטובתם.

קרדיט מלא מגיע ליוצרים גיא סידיס, נירית ירון ותאופיק אבו ואיל על יצירת הנפשות הפועלות. הן מורכבות, בעלות נפח ומעלות את השאלה - האם דמויות כאלה קיימות גם בחיים האמיתיים? לדאבוני, ההרגשה היא שכן. אם אכתוב על כל אחת מהן הטקסט לא יגמר, לכן בחרתי להתמקד בארבע: הראשון הוא אושר (אמיר טסלר), שנכנס לנעלי דמותו בצורה כל-כך מרשימה, עד שציפיתי לשמוע ממנו באחד הראיונות לאחר הסדרה משפט בנוסח "גם אני כמו הדמות באתי מבית הרוס", אבל לא כך המצב. בשנים האחרונות נוצר איזשהו רושם שכדי ששחקן ישחק בצורה אמינה הוא צריך לעבור את אותו המסלול בה עברה דמותו לפניו. כאילו הוא חייב להיות בעל עבר נורא ואיום הכולל ייסורים, שנים ברחוב, אמא נרקומנית ואבא מכה בדיוק כמו הדמות בסדרה. אך אז מגיע טסלר ומזכיר לנו שמה שנדרש משחקן טוב הוא פשוט להיות שחקן טוב.

פשוט שחקן טוב. אמיר טסלר מתוך "עלומים" | באדיבות כאן 11

נוסף אליו, ישנו ינון, אותו מגלם בן סולטן שמוכיח שהוא לא רק אח של (ניב סולטן המדהימה), ומצליח לרגש עם דמות של ילד מופנם ומושפע חברתית. ינון הוא אמנם על תקן דמות משנה, אך אפשר להזדהות עמו: הוא לא רוצה צרות, מסתפק בחיים בינוניים ואהבה למשפחתו ואחיו הקטנים. הוא מודע היטב למיקומו בהיררכיה החברתית, מקבל את מעמדו הנחות בחבורה של מנחם (תכף אגיע גם אליו) ולא מנסה לערער על כך. הוא מונע מפחד, אבל לא פחד על עצמו, כי הוא מבין שעתידו כבר נקבע, אלא פחד על אחיו שנותר לו סיכוי להינצל.

הבאה בתור היא מיטל (רונה-לי שמעון). היא לא סתם דמות נוספת בסדרה, כי-אם אמו הנרקומנית של אושר וזוגתו של חוסאם (ריאד סלימאן), סוחר סמים השולט בה בעזרת סמיו במקום בקסמיו. בין חוסאם לאושר נקשרים יחסי שנאה עמוקים המלווים בפיצוצים, צרחות ומכות. מיטל בוחרת בכל פעם צד שונה, הצד שמספק לה את הסם. היא מאוד אוהבת את אושר בנה, גאה בו, אך לא ניתן לטעות בכך שהוא מתבייש בה, הוא מכיר אותה ויודע שכמו שהיא אוהבת אותו, היא יותר אוהבת את מה שהוא יכול לספק לה - עוד מנה.

רונה-לי מצליחה לגלם את דמותה של מיטל בצורה אמינה ועמוקה עד מאוד: בין שברגעים של כמיהה עזה למנה נוספת, ובין שברגעי התעוררות נפלאים בהם היא נזכרת לפתע שהיא אם לילד ושיש לה אחריות - דבר שמדגים במיוחד כיצד גם לדמות נרקומן יכולה להיות מורכבות. חשוב לציין שהיא אף קיבלה מועמדות על משחקה בפרסי האקדמיה בתור שחקנית המשנה.

קסם אישי וכריזמה מתפרצת. אופק פסח מתוך "עלומים" | באדיבות כאן 11

ואחרון חביב, אי-אפשר בלי להתייחס לאבא של החבורה, המנהיג הכריזמטי מנחם (אופק פסח). בשחקן עצמו נתקלתי לראשונה בסדרה המפקדת (גם היא כמובן מבית כאן 11) בתור אחיה של חגית - וגם שם הוא גנב את ההצגה בזכות הקסם האישי והכריזמה המתפרצת. הפעם אופק אופק נותן את כל כולו כדי להיות מנחם, הנער בו גם המבוגרים מפחדים להיתקל ברחוב בשעת לילה. קשה לפצח ולהבין מה מניע אותו, מה עובר לו בראש: מחד הוא אוהב את חבריו, אהבה יותר חזקה מאהבה למשפחתו, ומאידך, יכול לאיים עליהם. אנחנו לא יכולים להזדהות איתו, ואנחנו גם לא רוצים, אך הסקרנות להבין מה מוביל אותו לא נותנת מנוח. דמותו מורכבת ורבודה ואופק מגלם אותה בטוטאליות. מכאן עולה השאלה, כמה "מנחמים" אנו מכירים במציאות? האם בכלל קיים אדם כזה?

היום, כאמור, עלומים מועמדת לפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר. עבורי היא חייבת לנצח בעיקר ובזכות השחקנים המעולים שלה והדמויות הכתובות ללא-רבב. יחד הם מייצרים עבורנו תמונת מצב של עולם שלא הכרנו, שנמצא לא כל-כך רחוק מאיתנו. אז חברי האקדמיה - תנו ליוצרים, לכותבים ולשחקנים את מה שמגיע להם. במידה ותחליטו שלא, הכל בסדר ואני לא כועס, רק מצפה בכיליון עיניים ובמתח רב לעונה הבאה. עד אז, תזכרו שתמיד צריך לתת את הכאפה הראשונה.

---

לסיום סיומת, כמה מחשבות לקראת העונה הבאה

(זהירות: ספוילרים)

• דמותו של ינון מרתקת במיוחד ויכולה להתפתח בצורה אדירה. עכשיו כשמנחם לא נמצא בסביבה, אין סיבה שהוא לא ינסה לקחת על עצמו להנהיג את החבורה. אושר לא יסלח לו בקלות על הבגידה שלו, על כך שלא הצליח לעמוד מול מנחם, לכן היריבות בין שיניהם יכולה להתפתח למרות היותם חברים. ינון כעת איבד את הסיבה שלו לפחד, ומכאן הוא יכול לפרוח.
  

• למרות הפיתוי הגדול, לא להחזיר את מנחם. מי שמת מת. אף אחד לא אוהב דמות שמתה ואז פתאום חוזרת לחיים ברגע מפתיע וזה אפילו קצת מעצבן. נכון, השארתם שם סוף פתוח, הכדור פגע לו בבטן ולא בלב, אבל די. אולי הייתי מסכים להכניס אותו לקומה, ממנה הוא יצא לקראת סוף העונה השנייה, כך שתהיה צפייה לעונה שלישית. אבל אם אני רואה אותו כבר בפרק הראשון מתעורר - או שוכב באיזה חדר בבית חולים ופותח עיניים רגע לפני סיום הפרק - קשה לי להבטיח שלא אגלגל את עיני באכזבה.
  

• אבנר, אבנר, אבנר, משהו בדמות שלו פשוט לא עובד. נכון שיניב ביטון עושה את המעבר מקומדיה לדרמה בצורה חלקה למדי, אך עדיין דמותו לא מספיק מחוספסת. בעונה הבאה הייתי משנה את הדמות מקצה לקצה, אולי מוסיף משהו שההורות נתנה לו או נגיד כל מה שהוא עבר עם אשתו. אנערף, העיקר שלא יישאר הוא.

אבל מה יהיה עם אבנר? יהודה לוי, יניב ביטון ושני כהן מתוך "עלומים" | באדיבות כאן 11

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.