4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
סדרת המופת של וינס גיליגן ופיטר גולד הגיעה לסוף דרכה עם פרק סיום עדין, אמוציונלי ויפהפה, שהדהד את העבר וסגר מעגל עם "שובר שורות" ברגישות מהפנטת. אם זו אכן הפרידה הסופית מהסדרות הללו, הרי שמדובר באחת בלתי-נשכחת.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
שימו-לב: ספוילרים לכל פרקי "סמוך על סול" (כולל האחרון) וגם ל"שובר שורות"
לפני כשבע שנים וחצי, סמוך על סול נפתחה כסדרת ספין-אוף על עורך-דין קטן שחולם בגדול. בדיוק כמו אחיו הבכור צ'אק לפניו - שהיה שותף להקמת משרד עורכי הדין המהולל HHM (המלין-המלין-מקגיל) - ג'ימי מקגיל, לימים סול גודמן, חלם להצליח בתחומו. דרכיו החלקלקות, עיגולי הפינות וקיצורי הדרך בהם פעל, הובילו את מקורביו, ובמיוחד את אחיו הגדול, לפחד מעתידו כסניגור. הצדק והאמת צריכים להוות ערך עליון האמין אחיו בכל ליבו, בעוד ג'ימי נמשך בעיקר אחר האקשן, הפלפל, הסיכונים והאתגרים הרי הגורל שבמקצוע - וכן, גם אחר הכסף הגדול.
בפלאשבק הפותח את פרק הסיום - Saul Gone שמו בלעז (משחק מילים שמאבד את העוקץ בעברית) - ג'ימי ומייק מדברים בפעם האחרונה בה נראה אותם יחד בסדרה. אותה הסצנה מחזירה אותנו לרגע לעונה החמישית ומתרחשת בין אירועי באגמן (עונה 5, פרק 8) לאירועי דרך הבחירה רעה (עונה 5, פרק 9) - צמד פרקים שהיוו את שיא אותה העונה והיו דומים מאוד ברוחם לסדרת האם שובר שורות. הרעיון המרכזי בשיחתם של השניים - על הרצון לשנות ולתקן את בחירות האתמול - יהפוך לתימה המרכזית של הפרק כולו: חרטה, בקשה להיטהר, לכפר על חטאי העבר גם אם את הנעשה אין להשיב לאחור.
גם אחרי שש עונות שלמות, ולפניהן עוד אירועי הסדרה המקורית, מדהים איך גיליגן וגולד מצליחים עדיין להעניק לנו זווית חדשה על מייק. "ה-8 בדצמבר 2001", הוא משיב בתחילה לשאלתו של ג'ימי אודות האירוע אליו היה חוזר אם יכל לשוב אחורה בזמן - ומתכוון לאירועים שקרו עם בנו: הצטרפותו למשטרה וחיסולו על-ידי שוטרים מהיחידה שלו. אילו רק היה יכול למנוע זאת ולהציל אותו, אבל לא, במהרה מייק מתקן את עצמו ואומר שהיה חוזר אפילו יותר אחורה, לפעם הראשונה בה קיבל שוחד. הטעות הגורלית הזו, כמו טעויותיו של ג'ימי בצעירותו, יצרו כדור שלג שגדל ותפח - והוביל את השניים לנקודה אליה הגיעו.
ג'ימי מצדו אומר שהיה חוזר ליום בו איל ההון וורן באפט רכש את חברת הענק ברקשייר האת'וויי (Berkshire Hathaway) ומשקיע בה גם. כך הוא היה יכול להפוך למיליארדר או אפילו "טריליונר" לדבריו - וזו תשובה שמעוררת את את הפתעתו של מייק. האחד רק רוצה לברוח מהכסף, מהצרות שהביא לחייו מהרגע הראשון בו היה מוכן לזנוח את המוסר שלו; האחר חושב רק עליו, רק על ההזדמנויות שהכסף ייצר עבורו - ולא משנה בכלל מהיכן הגיע. כנערי השליחויות שהם באותו הפלאשבק, השניים אוספים את התיקים מהחול וממשיכים את מסעם המשותף במדבר, משאירים את האשליות בדבר תיקון העבר מאחור ומשיבים אותנו אל ההווה האפרפר - בו כדור השלג של ג'ימי כבר עוד רגע תופס אותו.
כמו בפינאלה המופתית של שובר שורות, גם הפעם אירועי ההווה נפתחים כשהגיבור במנוסה. בניתוח הפרק הקודם כבר הזכרנו כי עבור ג'ימי הבריחה מהווה את נקמת הציבור הזקן בו, בעוד בשביל וולט הייתה זו בחירתו שלו להסגיר את עצמו - בחירה עליה התחרט לאחר שראה את שותפיו לשעבר בטלוויזיה, והחליט לעשות מעשה אחד אחרון.
למרות ניסיונו הנואש של ג'ימי שלא להיתפס, בנקודות הקצה אליהן הגיעו - גם וולט וגם הוא ביקשו לסיים את דרכם בתנאים שלהם. האחד כשהוא ידאג למשפחתו בפעם האחרונה, יחשוף בפני אשתו לשעבר את האמת ויציל את בן-טיפוחיו מידי הנאו-נאצים הארורים; האחר כשפעם אחת, לשם שינוי, הוא ישתמש בתחבולותיו ובערמומיותו כדי לה להתוודות ולטהר את עצמו בפני אהובת-ליבו משכבר הימים.
"עשיתי את זה בשביל עצמי. אהבתי את זה. הייתי טוב בזה. ובאמת... הרגשתי חי", אומר וולט בפרק הסיום של שובר שורות בווידוי האחרון לאשתו לשעבר. סצנת העדות של סול בבית המשפט מהדהדת את אותו הדבר בדיוק - הרצון של הגיבור (האנטי-גיבור) להיות שלם לא רק עם סובביו, אנשים שהוא אוהב ואהבו אותו, כי-אם גם ויותר מכל - עם עצמו.
"הייתי יותר משותף לפשע. הייתי גורם שאי-אפשר לוותר עליו. שמרתי על וולטר ווייט מחוץ לכלא", ג'ימי מעיד בבית המשפט, "וולטר ווייט לא היה יכול לעשות את זה בלעדי". העדות הזו קשה לשמיעה וטעונה במשקל רגשי, גם כי היא שוברת את כל התדמית למענה סול עבד כל השנים: מי שהיה נלחם בשיניו כדי להשאיר פושעים מחוץ לכתלי הכלא, עכשיו עושה בדיוק ההפך, וממש נאבק כדי להכניס את עצמו מאחורי סורג ובריח.
בסצנת פלאשבק נוספת מעט לפני כן, סול ו-וולט יושבים במחבוא של "איש שואבי האבק" (רוברט פורסטר המנוח) וממתינים לקבלת הזהויות החדשות שלהם.
בעוד מייק - הסבא החביב - נענה בחיוב לתרגיל המחשבתי של סול ושאלתו ביחס לחזרה לעבר, וולט כאדם רציונלי וכאיש של מדע מסרב לשתף-פעולה. "אתה לא מדבר על מכונת זמן [...] אתה מדבר על חרטות", הוא משיב לסול ודורש להשאיר את כל "השטויות של מסעות הזמן" מאחור. בהעמדת מצלמה מושלמת, גולד ממקם את סול בצד אחד ואת וולט בצד אחר - השוואה אחרונה בין צמד גיבורי הסדרות והגישות שהם מייצגים.
מבחינה זו, וולט, כאמור, הוא איש של מדע ורציונליזם. הוא מייצג פרפקציוניזם, חתירה לשלמות, קפדנות של יקה פוץ - אדם שאין לו זמן למשחקים ודוגל באובייקטיביזם (גישה פילוסופית מרתקת שהגתה הסופרת איין ראנד). מעשיו בסצנת הפלאשבק, ניסיונו למצוא את מקור הרעש שמפריע לו בשינתו, מהדהדים כמובן את פרק הזבוב מעורר המחלוקת של שובר שורות (עונה 3, פרק 10) וממחישים שוב עד כמה השאיפה שלו לשלמות היא אבסולוטית.
מנגד, סול, כפי שלאלו כינה אותו בפרק השמיני בעונה החמישית, "הוא כמו ג'וק". הוא יודע לשרוד בכל מצב ומייצג אנרכיה, בלאגן וחוסר-שליטה. בהרבה מקרים, החשיבה אצל סול מגיעה רק לאחר מעשה והוא כמו מייצג את הביטוי הידוע: "הפיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהן מלכתחילה".
סצנת הפלאשבק הבאה והאחרונה כבר חוזרת אל צ'אק, ומזכירה לנו כמה האופי של הסדרה הזו היה שונה פעם. ככל שסמוך על סול התפתחה והתבגרה, כך היא נעשתה דומה יותר ברוחה לשובר שורות - ובמיוחד ברגעי השיא של העונה הנוכחית וקודמתה.
אבל הרבה לפני, בשלוש העונות הראשונות, הייתה זו סדרה שפירקה ובחנה לעומק יחסים בין אחים - קשרים בין-אישיים מלאי אינטריגות ואמוציות עדינות, בין האח הצעיר שהביט בהערצה חבוטה באחיו הבכור ורצה להשתוות לו. רצה להידמות לו למרות הניכור, חרף המבטים המיואשים ועל אף הזלזול לו זכה ממנו.
אותם יחסים רעועים הגיעו לשיאם עם מותו של צ'אק בסיום העונה השלישית, אך גם באמצעה - בפרק תחבולניות (עונה 3, פרק 5), אותו הפרק הנוכחי מאזכר עם שלט ה"יציאה" בבית המשפט. ג'ימי הצליח בתחבולותיו להוציא את צ'אק מדעתו, בדיוק כשם שהצליח לגרום להווארד להיראות כמטורף בעונה הנוכחית. הוא מכה על חטא כאן בהתוודותו על כך שכשראה הזדמנות לפגוע בו "הוא לקח אותה" (למשל, הכנסת הטלפון הנייד לכיס חולצתו על-יד היול מבלי שישים לב).
כשביל אוקלי אומר לו "הדבר הזה עם אח שלך, זה אפילו לא היה פשע" והוא משיב "כן, זה היה" - הלב פשוט נמחץ. כמה פשעים ועבירות קלות ג'ימי עשה שסובביו בכלל לא יודעים עליהם? אם נצא לרגע מחוץ לגבולות הסדרה, על כמה מהם לנו בכלל אין מושג?
"אין בושה בחזרה אחורה ושינוי הדרך שלך", צ'אק אומר לג'ימי בסצנת הפלאשבק ומחזיר אותנו לנושא מכונות הזמן והחרטות. את חלקו שלו ביצירת סול גודמן הוא לעולם כבר לא יוכל לבטל - הוא התאבד לפני שהספיק לעשות זאת. אבל גיליגן וגולד חכמים מספיק כדי להראות לנו בפעם האחרונה שאותו החלק אכן מהותי, שצ'אק יכל להיות טוב יותר אל אחיו הצעיר ואולי גורלם המשותף היה נראה אחרת. "אתה אחי, היית עושה את אותו הדבר בשבילי", ג'ימי אומר לו, רק כדי שרגע לאחר מכן המצלמה תראה לנו את הבעתו של האח הבכור שאומרת הכל. ג'ימי מעולם לא היה טלית שכולה תכלת, תמיד היה בו הצד המופרע, אך אולי עם מעט יותר הכלה ואהבה מאחיו - אותו הצד הזה בו לא היה מתפרץ ומגיע לשיאים כל-כך שפלים.
באוטובוס בדרך אל הכלא, סמוך על סול מבקשת לחזור ולו לרגע אחד לפרק שהתחיל את הכל - הפרק הראשון של שובר שורות. עם ההודעה על היותו מאובחן כחולה בסרטן, וולט ישב בחדר בית החולים והדבר היחיד שעניין אותו הוא כתם החרדל על חולצתו של הרופא מולו. הגורל שלו לא חשוב כרגע, עתידו לא מעניין, הכתם הזה - הזבוב, הטפטוף, תקתוק השעון - זה הפגם שמפריע לשלמות. כך גם ג'ימי בדרכו לרצות את שארית חייו במאסר, מבחין בטיפה זיעה ניגרת על ראשו של האסיר שיושב לפניו: שום דבר אחר לא חשוב כרגע חוץ מטיפת הזיעה הסרוחה הזו - לא הגורל שניצב לפניו, לא שהוא עתיד להישאר אסיר עד יום מותו, רק הטיפה הזו. הפגם הקטן שמשתלט על התמונה הגדולה.
למרות ניסיונו לחזור לכובע של ג'ימי מקגיל, שאר האסירים מזהים את ג'ימי כסול ומתחילים בשירת שיר הלל עבורו בדרכם לכלא. בהתחלה הוא חושש מכך, מובך, לחוץ ומעט מיואש מעצם העובדה כי הוא מוכר באותו השם. אך אט-אט חיוך מתגנב אל פניו - וזה רגע יפהפה, כל-כך יפהפה, וכמה שהוא טרגי בו-זמנית. התשובה לשאלת מכונת הזמן ניתנת: את הנעשה אין להשיב, אי-אפשר לברוח ממעשיך והם והשלכותיהם יהיו חלק ממך עד לסוף ימיך. מימיו ב-HHM ועד לסיום דרכו, ג'ימי מקגיל נע ונד לו בין המעמדות הגבוהים לנמוכים, אף-פעם לא חלק מובהק מאיזושהי חבורה. חי חיי פאר, אך מתרועע עם עברייני צעצוע - כמה אירוני וסמלי זה שמזנב לאריות הוא הפך בסוף לראש השועלים. אולי זה רק מקומו הטבעי.
רגע לפני סיום, קים באה לבקר את סול בפעם האחרונה (לפחות זו שאנו נראה) ואנחנו מגלים כי הוא עתיד לרצות 86 שנים בכלא. "עם התנהגות טובה, מי יודע?", הוא מתבדח בציניות האופיינית לו והשניים ממיסים את הלב עם צילום שטומן בחובו מטען רגשי גדול כל-כך, וחוזר לסצנת העישון בחניון של HHM בפרק הראשון של הסדרה. לימים תמימים וחמימים יותר עבור שניהם.
כך סמוך על סול נגמרת לה בעדינות מהפנטת, חילופי-מבטים שקטים וניואנסים קטנים בדיוק כמו שובר שורות. מבט אחד שאומר הכל. מבט אחד ותנועות ידיים מוכרות שאומרת כי למרות הכל, למרות כל מה שעברנו - אחרי כל השנים את הקשר בינינו, המסע המשותף שלנו - על תלאותיו, צרותיו, וכן גם רגעיו המאושרים יותר - את זה איש לא יוכל לקחת לעולם.
כמה נקודות לסיום:
1) בואו נדבר רגע על הפיל שבחדר: כן, גם אני שמחתי לראות את כאן את מרי. סקיילר כבר סגרה עסקה אם ה-DEA ולא היה ממש טעם להחזיר אותה, אבל לראות את מרי מדברת על האנק וגומז היה קורע-לב. בשיחה שלה גם קיבלנו אישור לכך שהגופות של השניים נמצאו לבסוף, אחרי שבפינאלה של שובר שורות וולט העביר לסקיילר את נקודת הציון של מקום קבורתם במדבר.
2) בעוד שורת דמויות מכל העולם של שובר שורות זכתה להופיע בפרק האחרון, בלט בהיעדרו גאס. אך אם נחזור רגע לפרק התשיעי העונה, בו הוא הוצג בפעם האחרונה, הסיום שהוא קיבל היה נפלא: רגע אנושי אחד קטן שמציג כיצד יכלו חייו להיראות. אדם חכם, איש שיחה, אינטלקטואל; אפשר לדמיין שבאיזשהו יקום מקביל (עם מכונת זמן), גאס ומקס חיים להם באהבה ובשלווה.
3) כל אחת משלוש הדמויות הראשיות של סמוך על סול ושובר שורות - וולט, סול וג'סי - הצליחה בסופו של דבר לסיים את מסעה בתנאיה שלה ועם הדבר שהיה החלק המרכזי בחייה. וולט מת בתוך מעבדת מת', מותיר את חותמו המדמם על אחד מכלי ייצור הסמים; ג'סי ברח אל החופש אליו כל-כך כמה וזכה להתחיל מחדש, נקי ושלם עם עצמו; סול נכנס לכלא שמור, בו טבעו ההרסני כבר לא יוכל להשפיע על העולם.
4) סול נכנס לכלא ל-86 שנים. באנגלית, הביטוי "לעשות '86' למישהו" (To "86" someone) משמעו להיפטר ממנו לצמיתות. מה שאכן נדמה כי יעלה בגורלו של סול, שככל הנראה יישאר בכלא לשארית חייו.
5) וינס גיליגן אמר שכרגע הוא לא מתכנן עוד יצירות בעולם של שובר שורות, אבל מי יודע? אם עוד כמה שנים ירצו להראות לי את קורותיו של סול המזדקן בכלא, לא הייתי מתנגד לכך. יכול להיות מסקרן לראות אותו משתעשע ומתמרן אסירים.
6) סתם נקודה למחשבה: הפרק הראשון בעונה 5 של שובר שורות, נקרא לחיות חופשי או למות (Live Free or Die). בהקשר של הפרק הנדון, מרתק לתהות על הסוגיה: מה עדיף - לחיות את כל שאר חייך בכלא כמו סול או למות כאדם חופשי כמו וולט? אומרים שכל עוד החיים ממשיכים יש תקווה, אבל מה היא אותה התקווה שיש לאדם שיישאר כלוא כל חייו?
7) התשובה האפשרית, נדמה לי, היא קים. כרומנטיקן שאני, סוף הסדרה מהווה אולי את הפעם האחרונה בה אנו נראה אותם יחד, אבל הייתי מאמין שהם עוד ימשיכו להיפגש לאורך השנים, יזדקנו יחד בין הפנים לחוץ. ימשיכו להגניב סיגריות, יתכן שגם איזו נשיקה, וביום מן הימים, מי יודע, אולי עוד יתאהבו מחדש.
לכל העדכונים, החדשות והכתבות אתם מוזמנים להצטרף אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת הפייסבוק שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
שים לב לאפקט שציינת מהפרק הקודם, שחוזר על עצמו גם בפרק הזה: בדקה ה-65 כשקים מציתה לו סיגריה והם מעשנים ביחד- הלהבה והסיגריה צבעוניות. ובפרק הקודם, כשאמא של נהג המונית צופה בפרסומת שלו במחשב שלה, הפרסומת משתקפת בצבע במשקפיו. בדיוק כמו שכתבת: העבר הצבעוני חוזר לרגע...
כתבה מעולה,כל מילה במקום.
נראה שקים היא אהבתו הנצחית
רואים שלאורך כל העונה היא לא מוצאת אהבה כמו שהיה להם ביחד
ונראה שגם כך יישאר
הלוואי שתהיה עוד עונה!!!!
כתבה נהדרת. נהניתי מכל רגע של קריאה.
שכחת לציין את הדבר הכי דרמטי בפרק…את העובדה שסול מקריב את עצמו אחרי שכבר קיבל הפחתה ל7 שנים בקאנטרי קלאב…כדי להציל את קים מתביעה ומלהיות קשורה לרצח של האוורד.
תודה על הביקורת המעניינת, המחכימה והאוהדת. אהבתי את הכתיבה.
קטונתי מלהגיד את זה ורבים וטובים ממני כבר עשו את זה ובאופן מקצועי יותר, ובכל זאת אכתוב:
סדרה מופתית. הנאה מזוקקת וצרופה. מבחינתי, צפייה בסדרה, עושה את העולם טוב יותר... עד כדי כך.