4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
אחרי רגעי השיא המותחים בשבוע שעבר, "סמוך על סול" מנסה למצוא את האיזון שלה מחדש ומכניסה אותנו מיד ליישורת האחרונה של הסדרה. הפעם על הפרק: הסתרה, זמניות והיכולת להתמודד עם העבר והשלכותיו.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
שימו-לב: ספוילרים לכל פרקי "סמוך על סול" שיצאו (כולל החדש) וגם ל"שובר שורות"
הפעם נתחיל מהסוף: אמרתי לכם. עוד בשורות האחרונות של ניתוח הפרק הקודם, העליתי את ההשערה לפיה קים פשוט תעזוב ותצא חייו של ג'ימי מבלי להניד עפעף. הסברה הראשונה שלי הייתה שהיא אולי תתאבד כי לא תוכל לשאת את מעשיה ותוצאותיהם הקטלניות, אך לאור המחשבה כי הדבר יהיה קשה מדי להתמודדות עבור ג'ימי כפי שאנו מכירים אותו בהמשך, הצגתי סברה הגיונית יותר לפיה היא פשוט תעזוב. כי עם כמה שפרידה היא דבר קשה - אין היא משולה לטרגיות, לכאב ולסופיות של המוות.
ואכן, הפרק התשיעי - Fun and Games שמו בלעז - עוסק בדיוק בנושאים שהוזכרו לעיל: הדברים שאנחנו משאירים מאוחר, ההתמודדות עם העבר ומקומו וחשיבותו עבור חיינו. "יום אחד נקום בבוקר, נצחצח שיניים ונלך לעבודה ובנקודה מסוימת, פתאום נבין שלא חשבנו על זה בכלל. על דבר מכך. וזה הרגע בו נדע, נדע שאנחנו יכולים לשכוח", אלו דבריו של ג'ימי לקים אחרי המונטאז' היפהפה בו מוצגים השניים כשהם מנסים להמשיך בשגרת חייהם. "דרך מושלמת לסיים יום מושלם", מתנגנות להן מילות השיר Perfect Day בגרסת הכיסוי של Slow Shiver's (במקור של הארי נילסון) - וצובעות הכל כמו בחלום מתוק אליו ג'ימי רוצה לברוח, אליו אולי הוא מאמין שיום אחד יתעורר אם יצליח להשאיר הכל מאוחר.
אבל אי-אפשר להסתיר את העבר. אי אפשר לברוח ממי שאתה באמת. לא יעזור השטיח על הפרקט בסלון, שכמו מסתיר את הרצפה שדיממה, כשם שלא יועילו מאמציו של סול העתידי לסרק את ראשו המקריח. גם הווארד אמר את זה לג'ימי וקים רק לפני שני פרקים: "אתם מושלמים האחד לשנייה. שני סוציופתים. לא תוכלו להסתיר את מי שאתם לנצח". המילים האלו מכות עכשיו ביתר שאת ומגיעות בפרק הנוכחי לשיאן בכל קווי העלילה המרתקים שסמוך על סול הציגה לאורך עונותיה. כך למשל, בפרשנות הפשוטה, גאס מנסה להסתיר מדון אלדיו את הרצח של לאלו ואת שנאתו גם כלפיו, אבל כמו שאמר פעם מאפיונר נודע אחר: "העיניים, צ'יקו, הן לעולם לא משקרות" (פני צלקת, 1983). גם הדון יודע זאת בהגידו לגאס כי הוא רואה את השנאה כלפיו בעיניו, "מעט זה בסדר", הוא אומר, "כל עוד אתה לא שוכח מי הבוס".
תמת ההסתרה הזו ממשיכה כמובן גם עם מייק, שמנסה בתחילת הפרק לשרוף את עברו של הווארד, בעוד הוא עצמו לא יכול לברוח מעברו שלו. מבט אחד על משחקיה של בתו - המורשת היחידה שהותיר לו בנו המנוח - מספיק כדי לשבור אותו. עוד לבנה ועוד אחת, והוא חייב להתוודות על מעשיו בפני אדם נוסף שאיבד את בנו - מנואל וארגה החביב (חואן קרלוס קאנטו), אביו של נאצ'ו. גדר מפרידה בין השניים - האחד חלק אינטגרלי מהרחוב, מהשכונה, מעולם הפשע של אלבקרקי, ניו מקסיקו; השני בעל מרפדיה, מסוגר במקומו שלו, חצב לו את חלקת האלוהים שלו. הגדר אמנם מעבירה מסר פשוט, אבל היא שם גם כדי להזכיר סמלית את חוסר יכולתו של מייק לברוח מחייו העבריינים לחלקה הקטנה והטובה שלו.
בניסיון לטהר את עצמו ולהזדכך ולו במעט, מייק מספר לווארגה סניור על מה שעלה בגורל בנו. מאב שאיבד את בנו לאב אחר שחולק עמו את אותו גורל, הוא מנסה לזכות בקמצוץ רחמים - אבל וארגה לא ייתן לו את זה. גם אם המצפון של מייק עוד קיים ולבו דואב על אובדנות שחווה כחלק מפועלו, עבור וארגה כל הפושעים אותו דבר. חלקם יתכן רגישים יותר, מי מהם רכים יותר בלבם, אבל כולם חלק מאותו העולם התחתון. כאן גם מוצג במלוא הדרו חטאו של מייק, שרודף אותו מהפרק הראשון של הסדרה: רצונו לנקמה ואמונתו בה - והמחשבה כי חושקים בה גם אחרים. הנקמה משחיתה את האדם, הורסת אותו, אין ביכולתה באמת לתקן את העבר - כל דמות בשובר שורות וסמוך על סול שחיפשה נקמה מצאה בסוף את מותה.
רעיון ההסתרה מרתק במיוחד גם בסצנה הנוספת של גאס הפרק: זו בה הוא מגיע אל הבר. יש מי שייתהו על מקומה של הסצנה הזו ומשך הזמן שלה, אך לטעמי היא מציגה שני דברים חשובים מאוד מתוך עולמו הפנימי של איש העוף. הראשון הוא בדבר הוויתורים שהיה עליו לעשות בחייו - לא הרבה ידוע לנו על חייו האישיים של גאס, וכאדם ששקוע רובו ככולו בנקמה, מסתמן כי הם גם לא ממש קיימים. גאס מקיים אינטראקציה חברתית עם מלצר שמספר לו על יין, ועל מסעותיו, ופתאום אנחנו נחשפים לצד מאוד מרוכך ונעים שלו. צד שנעלם מהר מאוד עם ההבנה שחוזרת לה כי אין לו אפשרות להשקיע זמן בכיף ומשחקים. ואולי, כמו שיש מי שכבר מפרשים, גם לא זמן להשקיע במערכות יחסים אינטימיות.
לקראת סיום, בחרתי לקרוא לניתוח הפרק הנוכחי על שם שירו הנפלא כל-כך של מני בגר, זה היה ביתי מ-1981. תמיד רדף אותי השיר המדובר - השילוב בין הקצב הרוקיסטי המהיר, הבועט והקשוח נורא, לבין המילים העצובות האלו, שמעידות על מה שהיה ואיננו עוד. על חיים שהיו ונעלמו, הוחלפו להם באחרים, שגרה שהלכה ופחתה לה עד שהתפוגגה. "שוב לא רואים נרות דלוקים בחלונות מאז עזבנו. זה היה ביתי [...] היה שלך, היה שלי, היה שלנו, עם שחר יגורו בו זרים. ואנחנו עם כל הזכרונות נעלמים".
בין נקמה להסתרה, בין הצדק לחוסר היכולת לברוח מהמציאות, אפשר לקחת המון מהפרק הנדון. אבל מה שאני לוקח ממנו יותר מכל הוא יסוד זמניותו של האדם - ארעיותם של החיים. עוד בעונה האחרונה של שובר שורות החלו גיליגן וגולד לגעת בנושא - וולט נכנס לביתו הנטוש, שהפך לחצר לכיף ולמשחקים עבור נערים המחליקים על סקייטבורד. כצל של האדם שפעם היה הוא לוטש עיניו בכתובת הגרפיטי "HEISENBERG" שרוססה על קיר ביתו הישן. חיים שלמים העביר באותו הבית, בנה זוגיות, גידל ילד, תינוקת, אירח משפחה וחברים - ומה נשאר? מה נותר מחייהם המשותפים של ג'ימי וקים? הכל חולף, הכל נגמר בסוף - זו הטרגדיה האמיתית בחייו של האדם.
סדרות אחרות אולי היו משלבות קטעי פלאשבק זריזים לפני קפיצת הזמן שקיבלנו מרגע הפרידה העצוב של השניים ועד לרגעיו האחרונים של הפרק - בהם ג'ימי הוא כבר סול במלוא הדרו. אבל לא סמוך על סול, שיוצריה סומכים מספיק על הקהל כדי שיבין את המשמעויות. המעבר החד ישירות מהפרידה לציר הזמן של שובר שורות מציק לי מעט, משהו מרגיש חסר - איזשהו "בום" משמעותי יותר בסוף היחסים בין ג'ימי לקים. עם זאת, כמובן לא מדובר בפעם האחרונה שנראה את קים והסיפור שלה ושל ג'ימי עוד ימשך בארבעת הפרקים שנותרו. סביר להניח, נדמה לי, שהטרגדיות עוד לא תמו להן.
כמה נקודות לסיום:
1) בסיקוונס הפרידה מהווארד במשרדי HHM, רבות מהתמונות שמוצגות לזכרו נלקחו ישירות מפיד האינסטגרם האישי של השחקן פטריק פביאן. באחת התמונות אפילו הופיע במקור טוני דלטון (המגלם את לאלו), והוא כמובן טושטש מהתמונה שהוצגה בסוף באותו הסיקוונס. אגב, אחרי הפרק הקודם פביאן שיתף תמונה עם דלטון בה כתב "ביחד לנצח". יכל להיות מצחיק אם היו מציגים בסדרה את התמונה הזו.
2) בסצנת הפרידה של קים וג'ימי, האחרון אומר לה כי "את הנעשה ניתן להשיב". האירוניה משחקת כאן תפקיד חשוב, בעוד ג'ימי מדבר על פרישתה של קים מעריכת-דין, אך אנו יודעים שזה אולי הדבר הקל ביותר בחומרתו לעומת שרשרת האירועים שהגיעה לפני: מתחילת ההתעללות בהווארד ועד שהוא מצא את מותו. אם אכן היה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור - עד כמה רחוק היה ג'ימי הולך? מות אמו? המוות של צ'אק? ההתנכלות להווארד? לעולם לא נדע.
3) אני חייב לכם תיקון: הפרק שבמהלך צילומיו בוב אודנקירק קיבל התקף לב הוא הקודם (בדיוק בסצנה בה לאלו מדבר עם קים ועמו ומפרט בפניהם את תוכניתו). הבלבול נוצר מפני שבראיון עמו במגזין הוליווד ריפורטר (The Hollywood Reporter), שהתקיים לאחר שידור פרק פתיחת אמצע העונה, אודנקירק עצמו התייחס לפרק התקף הלב כאל הפרק הבא (כך שהתפרש מדבריו שהוא התכוון לתשיעי העונה). כך או כך, בימים האחרונים הוא הבהיר את עצמו והסביר שאכן מדובר בפרק ה-8.
4) שימו-לב לבגדיו של סול בדקות האחרונות של הפרק. הופעתו הראשונה בשובר שורות הייתה בפרק מספר 8 בעונה 2 (על שמו מתקרא גם הספין-אוף-פריקוול עצמו). סול לובש כמעט בדיוק את אותם הבגדים שלבש כשנפגש בפעם הראשונה עם איזה אחד, וולטר ווייט. אין ספק כי מדובר כאן ברמז עבה במיוחד, שלא לומר כבר אמירה מבוססת, כי וולט יופיע בפרק הבא. למען האמת, עם רק ארבעה פרקים שנותרו - כבר בהחלט נדמה שהמפגש המחודש נמצא מעבר לפינה.
5) מה שמוביל אותנו לשם הפרק הבא: Nippy (או בלעז: "מהיר", "זריז" או "חריף" במובן של "חד"). הוא יהיה הפרק הראשון בעונה ששובר את מבנה השמות של x ו-y (שם הפרק הנוכחי, כאמור, כיף ומשחקים וקודמו לכוון ולירות וכך היה המבנה לכל שמות פרקי העונה).
בתקציר הרשמי ששוחרר לפרק מטעם AMC נכתב המשפט הקצר, הקולע והמרומז מאוד הבא - ואם אתם לא רוצים לדעת עליו כלום הפסיקו לקרוא עכשיו - "שחקן חדש נכנס למשחק". אנחנו כבר יודעים שוולט וג'סי נוכחים בעונה הזו - האם הכוונה היא אכן אל אחד מהם? כל הסימנים מצביעים שכן.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.
בפרק האחרון אנחנו נראה שג'סי וסול נפגשים בצפון.