"רכבת הקליע": המבקרים בחו"ל יורדים על הסרט הזה. אל תקשיבו להם

בראד פיט מככב בסרט האקשן החדש "רכבת הקליע". בחו"ל המבקרים לא התלהבו, בלשון המעטה, למה ומדוע? יש לנו כמה תשובות וגם הכרזה בומבסטית: הסרט הזה הוא כיף גדול ולחלוטין שווה ביקור בקולנוע.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

בהוליווד של ימינו נדמה שאם סטית במעט מדרך הפוליטיקלי-קורקט, סופך הוא שהביקורות הממסדיות, האליטיסטיות והמנותקות ייכנסו בך המלוא העוצמה. לא משנה אם יש לך ביד תסריט פתלתל וסוחף, צילום מחשמל או שורת שחקנים בתפקידי אקשן-קומדיה נהדרים - אם לא יישרת קו עם האג'נדות של ההגמוניה - אכלת אותה. כך למשל, סדרה כמו גברת מארוול (Ms. Marvel) נכתשת בידי הקהל, אבל הביקורות בארה"ב ימליכו אותה כיצירה הטלוויזיונית הטובה ביותר ביקום הקולנועי של מארוול (מעל לוקי, וונדהויז'ן, או מון נייט לדוגמה) - רק כי יש בה ייצוג אתני ראוי (במקרה הזה של גיבורת-על פקיסטנית ובני משפחתה).

לעומת זאת, רכבת הקליע (Bullet Train) - סרט האקשן החדש בהובלתו של בראד פיט - הוא האנטיתזה המובהקת לגישה הזאת של "ייצוג קודם וכל השאר אחר-כך". מקטרגיו ומלעיזיו טענו עוד לפני שיצא כי הוא דוגל במושג הפוסט-מודרני המעיק "הלבנה" (או Whitewashing אם תרצו) - ליהוק של שחקנים לבנים לתפקידי דמויות שבמקור (הספרותי או בכלל) היו ממוצא אחר. אני לא אומר שאין בדבר בעיה בכלל - אם לדוגמה, כל המקסיקנים יוצגו בסרטים ובסדרות רק כפושעים ולעולם לא יקבלו גם תפקידים מורכבים יותר, הדבר עלול לקבע סטראוטיפים ודעות קודמות. אבל צריך לדעת להבדיל ולבחון כל מקרה לסוגו - ולא להתייחס לכל בשחור ולבן כשם שהמבקרים באמריקה משום מה מקפידים לעשות.

ברכבת אחת לא כל-כך קטנה, בראד פיט בסך הכל רצה לגנוב לו מזוודה. מתוך "רכבת הקליע" | צילום: באדיבות פורום פילם

כמו-כן, מדוע זה בסדר שדמות שהיא במקור לבנה - נגיד הבלש L בעיבוד של נטפליקס לאנימה מחברת המוות - תגולם על-ידי שחקן שחור, אבל ההפך בלתי מתקבל על דעת? בגלל אפליה מתקנת? קטונתי, אבל אני חושב שאלו אלמנטים שלא צריכים להפיל יצירה מסוימת ולפסול אותה על הסף. הרי הדבר הכי חשוב הוא קודם כל היכולות של השחקן - וכשמדובר בהפקת אקשן אמריקאית ועתירת-תקציב - הבחירה בפיט היא רק טבעית. גם הסופר קוטארו איסאקה, שכתב את הספר באותו השם עליו רכבת הקליע מבוסס, העיד כי הרקע של הדמויות "גמיש" ולא-רלוונטי. מה שחשוב הוא השמירה על האופי שלהן והייחוד של כל אחת, ככלים לעיבוי קשת הדמויות המגוונת שבסיפור.

כך יוצאת לה לדרך מערבולת של אקשן סוחף, צבעוני ומטורלל, מתובל בכמויות של הומור שחור - לעיתים מורבידי - ותעלומה מסתורית ומפותלת שמתרחשת בלילה אחד, על רכבת אחת. פיט מגלם את "ליידיבאג" - מתנקש שנשלח למשימה על רכבת השינקנסן המהירה שנוסעת מקיוטו לטוקיו. הוא צריך לגנוב מזוודה ובה שלל רב ולהעביר אותה למתפעלת שלו, אבל הבעיה היא שעל הרכבת נמצאים עוד כמה חבר'ה שחושקים במקגאפין החמקמק. בין השאר, אהרון טיילור-ג'ונסון (קיק-אס) ובריאן טיירי הנרי (אטלנטה, אלמנות) מופיעים כצמד מתנקשים בשם לימון ומנדרינה; ג'ואי קינג (דוכן הנשיקות) כילדה תמימה למראה, אבל מסוכנת למעשה; ואפילו הראפר הפורטוריקני באד באני בתפקיד אילם אך מדויק.

אקשן אפקטיבי ומופרע. מתוך "רכבת הקליע" | צילום: באדיבות פורום פילם

לוקח לסרט קצת זמן עד שהוא מכנס ומגדיר את כל הנפשות הפועלות ומייצר מהחיבור ביניהן מטעמים, אולם מהרגע שזה קורה מתחיל לו שיגעון של ממש (לפעמים אולי קצת יותר מדי). אחרי למעלה משני עשורים כפעלולן, הבמאי דיוויד ליטץ' מוכיח שוב שהוא יודע כיצד לביים סצנות פעולה אפקטיביות. לרכבת הקליע אמנם אין את הריאליזם הגס והמחוספס של סרטי ג'ון וויק - את הראשון מביניהם ביים ליטץ' יחד עם צ'אד סטהלסקי, שהמשיך לאחר מכן לבדו לסיקוולים - אבל יש בו את המופרעות והשנינות דדפול 2 ואפילו טיפה מעבר. לא זו בלבד, לדברי מתאם הפעלולים גרג רמנטר, פיט ביצע 95% מפעלוליו בסרט לגמרי בעצמו - והדבר בהחלט ניכר. גם בגיל 58, השחקן הוותיק מגלה יכולות אקשן נפלאות וכריזמטיות ממגנטת שאין שנייה לה. אלו לא דברים של מה בכך.

אם במהיר ועצבני: הובס ושואו, סרטו הקודם של ליטץ', הוא נבלע וקרס תחת כובד משקלו של פרנצ'ייז גדול ומתוקצב, הפעם נדמה שניתנה לו יד חופשית הרבה יותר. התוצאה היא סרט עם אקשן באווירת ובסטייל מתיו ווהן (סרטי קינגסמן, אקס-מן: ההתחלה), אבל גם מותחן-פשע ברוח סרטיו האחרונים של גאי ריצ'י (הג'נטלמנים כדוגמה בולטת וגם שומר טינה על פיתוליו). הדבר מתבטא גם בכתוביות מסוגננות המציגות כל דמות כשהיא מופיעה לראשונה (עד לשיא אותו לא אחשוף) וכן בפסקול קצבי המורכב מגרסאות כיסוי ללהיטים מוכרים. בולטים מכל, Stayin' Alive של הבי ג'יז שכבר הופיע בטריילר וזוכה כאן לגרסה יפנית כיפית למדי; ורק חכו שתראו את הסצנה עם Holding Out For A Hero של בוני טיילר במקור, בגרסתו היפנית.

אהרון טיילור-ג'ונסון ובריאן טיירי הנרי נפלאים ביחד. מתוך "רכבת הקליע" | צילום: באדיבות פורום פילם

המפגשים בין הדמויות השונות מייצרים רגעים קומיים קורעים מצחוק - חלקם גם בזכות הופעות אורח אדירות (אותן כמובן לא נחשוף) ובדיחות פנימיות בהוליווד. ראויה לציון גם הכימיה בין טיילור-ג'ונסון וטיירי הנרי, שבדיחה חוזרת שלהם על הרפתקאות תומס הקטר וחבריו מוסיפה למסע רובד קומי אותנטי ושנון נוסף, ואיכשהו גרמה לי בכנות להתעניין במה שקורה בתוכנית הילדים הזו.

טיילור-ג'ונסון, שחקן אנגלי במקור, חוזר לשורשיו ומדבר במבטא בריטי מציק לכל אורך הדרך. הוא מייצר דמות שכיף לצפות בה, על אחת כמה וכמה ברגעיו עם פיט, וכולי תקווה שנראה אותו ביותר סרטים (גם כשחקן אופי אחרי תפקידו המצמרר ביצורים ליליים, עליו אף זכה בפרס גלובוס הזהב לשחק משנה). גם לוגאן לרמן, כוכב סרטי פרסי ג'קסון, מופיע כאן לתפקיד קטן ויש בדיחה אחת שמתחברת בדיוק לתפקידו בהם. לאף אחת מהדמויות אין איזשהו עומק ממשי - גם לא ל"ליידיבאג" שמהדהד שוב ושוב את רצונו לוותר על חיי הפשע לטובת עולם שכולו זן - אבל זה כל-כך לא חשוב. זאת מראש לא המטרה.

אם אתם מחפשים סרט אקשן מדמם, חסר-מעצורים ומהנה לכל אורכו, אומר זאת במפורש: אל תתנו לביקורות בחו"ל לבלבל לכם את המוח. רכבת הקליע מציג במרכזו תעלומה ופותר אותה אט-אט ובהדרגה עד לרגעיו האחרונים, כשלאורך הנסיעה הוא מזמן דמויות מופרעות וססגוניות. האקשן בו כואב ונוקשה - אגרופים, סכינים, חרבות, מזוודות וקרבות אחד-על-אחד מרובים - והוא מלווה בקצב טוב והומור שחור, עוקצני ואפילו מרושע. אם בא לכם תקינות פוליטית מעושה ומאוסה - זה פשוט לא הסרט בשבילכם. אבל אם בא לכם ליהנות בלי לדפוק חשבון - צפו על המסך הכי גדול שאפשר ועופו על החיים שלכם.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.