"קנדימן" - ביקורת סרט: כשהמסר החברתי בא על חשבון סיפור טוב

מותחן האימה החדש, שבכתיבת תסריטו היה שותף גם ג'ורדן פיל ("תברח", "אנחנו"), לא מצליח לחדש, להפתיע או להפחיד. במקום, הוא מהווה משל קולנועי פשטני מדי על גזענות ועוולות העבר בארה"ב.

"קנדימן" המקורי משנת 1992 הוא סרט אימה על-טבעית קאמפי ומזוויע, שבחלוף השנים זכה למעמד של קאלט. הודות להופעתו מקפיאת הדם של טוני טוד, כרוח הרפאים שתגיע לרדוף את מי שיאמר את שמה חמש פעמים מול המראה, סרטו של ברנרד רוז שילב בין קונספט מדליק למראות מצמררים בקלות וביעילות. כעת, קרוב לעשרים שנה אחרי צאתו, מגיע הסרט חדש באותו השם, שמתעלם משני ההמשכים הקודמים בשנות ה-90, ומהווה משהו בין המשך רוחני להמשך ישיר לאותו הסרט ומרחיב את האגדה על הרוצח הסדרתי בעל הקרס.

במרכז הסיפור ניצב הפעם אנתוני, אותו מגלם יאיא עבדול-מאטין השני הנפלא, שבשנים האחרונות פרץ לתודעה עם סרטים כמו "אקוומן" ו"משפט השבעה משיקגו" וכן בסדרה "השומרים" (בקרוב יופיע גם ב"מטריקס 4"). אנתוני הוא אמן שמתקשה למצוא מוזה חדשה וליצור, עד שהוא נחשף לאגדה המטרידה על קנדימן, שרודפת את שכונת קבריני-גרין שבשיקגו. עד מהרה, חייו לצד בת-זוגו בריאנה (טיונה פאריס, "וונדהויז'ן") נכנסים כתוצאה מכך לסחרור מתמשך, בעקבותיו הוא מאבד את שלוותו ושגרת מתחילה להתפורר לחלוטין.

את הסרט ביימה הבמאית האפרו-אמריקאית הצעירה ניה דאקוסטה, שעתידה לביים בקרוב את "המופלאות" (The Marvels) עבור היקום הקולנועי של מארוול. בכל הנוגע לאסתטיקה, עבודת הבימוי שלה רוב הזמן מוצלחת, והיא מצליחה לייצר כמה שוטים יפהפיים עם צבעי מג'נטה מהפנטים ושפה קולנועית תואמת, אחידה ומדויקת. גם מבחינת השימוש בסאונד, הנעימה הראשית מהסרט המקורי (Helen's Theme) משתלבת מצוין, ואפשר להבחין כבר מכותרות הפתיחה שהושקעה מחשבה רבה בחיבור הקול לתמונה. כך נדמה כי עומדת לפנינו חוויית אימה מרתקת ומיוחדת במינה.

מתוך "קנדימן" | באדיבות פורום פילם

הבעיות מתחילות ככל שהסרט מתקדם ומתגלה אט-אט כי חרף היותו בן שעה וחצי בלבד, אין בו באמת יותר מדי בשר. כבר מדקותיו הראשונות, המסר החברתי מאוד בולט ומשתלט, אך חשוב או רלוונטי ככל שיהיה - אין זו סיבה מספיק טובה להזניח את הסיפור הפשוט עצמו. למרבה הצער, התסריט שכתב ג'ורדן פיל יחד עם דאקוסטה ו-ווין רוזנפלד (ממפיקי סרט פוליטי-חברתי אחר, "שחור על לבן") לא ממוקד ומתפזר שלא לצורך. כך למשל, סצנה אחת מציגה חמש בנות בבית-ספר, שלא קשורות לעלילה בשום צורה ואין לנו מושג מי הן, רק כדי להציג אותן מציקות לילדה אחרת ואומרות "קנדימן" חמש פעמים מול המראה. מגניב, אני מניח, אבל לפני סצנה צריכה להתחבר לסדר האירועים מבחינה סיפורית, לפני שהיא קופצת לזו התמטית.

כמו-כן, אם לחזור לקו העלילה המרכזי שעוסק באנתוני, ההתפתחות שלו מתגלה משלב מסוים ככל-כך צפויה ושקופה, שעד לקליימקס האנטי-קליימטי כשלעצמו, כבר ברור מאוד לאן יוביל רצף האירועים. למגרעה זו מצטרפת גם העובדה שסרטה של דאקוסטה מרבה לדבר ולברבר עצמו לדעת, כלומר, לספר במילים כל דבר ודבר כמו צ'יזבט מסביב למדורה, במקום באמת להראות. גם בקטעים שאמורים להטיל מורא ולהדיר שינה מעינינו, המצלמה מתמקדת בעיקר בתוצאות האקט המזעזע בלבד ולא בפעולה שהגיעה לפניו ופוגעת בתחושת האימה. אם לא די בכך, גם קנדימן עצמו, האירוע לשמו התכנסנו, כמעט ולא נראה בדמותו ובצלמו לאורך הדרך - וההסתרה הזו, הגם שהיא תואמת את מסריה החברתיים של היצירה, פשוט מיותרת ומבאסת.

מתוך "קנדימן" | באדיבות פורום פילם

אפשר ואף רצוי ליצור קולנוע שיעלה לדיון עוולות חברתיות. בסרטיו שצוינו לעיל של פיל כבמאי, הוא יודע לשלב בין אמירות נוקבות לבין אימה טהורה, צרופה ומקורית. בד בבד, בדרכו הבלעדית, הוא גם איכשהו מכניס קומדיה קורעת מצחוק לכל העסק ויוצר סיוטים קולנועיים משובחים להפליא. לעומת זאת, דאקוסטה בגילה הצעיר עדיין נדמית כמתלמדת בלבד וכמי שחרף הפוטנציאל הקיים - והוא קיים - עדיין לא מסוגלת להביאו לידי מימוש מלא. הרצון לצעוק ולזעוק מסרים חריפים הוא לגיטימי ומקובל, אבל חבל שהוא מגיע על חשבון התסריט, שפשוט לא מתחבר לסיפור שלם וקוהרנטי ומרגיש כבלילה לא-מגובשת.

כמו תמיד במקרים בהם אני נמצא מחוץ לקונצנזוס, אני חושב שמחובתי לספר לכם כי בארה"ב "קנדימן" זוכה לביקורות מחבקות למדי בסך הכל, גם אם סבורני כי הן נובעות בעיקר עקב אמירותיו. זו איננה קריאה ללכת ולצפות בו, כי אישית בעיני מדובר בסרט אימה שמקריב את הדבר הכי חשוב בו בשביל ללמד לקח חברתי, אבל זו כן המלצה לשמוע גם דעות אחרות. עבורי, למרות עבודתה האסתטית הראויה של דאקוסטה, בכל הנוגע לתסריט כבר צפיתי בשנים האחרונות בסרטים דומים ומוצלחים הרבה יותר. מבחינה זו, אין ספק כי "קנדימן" החדש הוא גם תוצר של סרטי "זה", שמנסה ללא-הועיל להתחקות אחר הצלחתם.

דירוג סופי: 50 בקולנוע.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.