top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

תמונת הסופר/תאליעד טלמור

"חולית" - ביקורת סרט: עיבוד אפּי ומרהיב לספר המדע הבדיוני הפולחני

עודכן: 24 בפבר׳

פעם שלישית גלידה: דני וינלב עושה את הבלתי־אפשרי ובורא עיבוד ספקטקולרי במיוחד לספר "חולית". עכשיו רק נותר לקוות שיופק סרט ההמשך.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 


לאחר עיכוב כבן שנה, תודות לנגיף הקורונה ששינה סדרי עולם, חולית (Dune) יוצא סוף־סוף לאקרנים. האם הוא טוב? הו כן. כמה טוב? מצוין. הוא מרענן ומהפנט, הוא מושקע ומלוטש למשעי, והוא בעיקר אפּי וחד־פעמי ועושה חשק עז לעוד.


ועם זאת, הוא אינו חף מפגמים. וזה לגמרי בסדר. זוהי שנת 10,191 ביקום חולית. הדוכס לטו אטריידיס (אוסקר אייזק) נשלח על־ידי קיסר היקום למלא תפקיד של מושל בכוכב הלכת המדברי והעוין אראקיס, המכוּנה חולית. חשיבותו הכלכלית והפוליטית של אראקיס עצומה, מפני שהוא מהווה את המקור הבלעדי ביקום ל"תבלין" – סם מרחיב־תודעה ומאריך חיים, המשמש גם כחומר הדלק שמאפשר מסע בחלל. ה"תבלין" מצוי בחולות מדבריותיו של אראקיס, היכן ששוכנות תולעי־ענק אימתניות שנחשבות כקדושות עבור נוודי המדבר – הדררים כחולי העיניים.


הדוכס לטו מגיע אל אראקיס יחד עם פילגשו ליידי ג'סיקה (רבקה פרגוסון) ובנם הצעיר, יורש העצר פול (טימותי שאלאמה), ומגלה שהכוכב הושאר במצב רעוע על־ידי מושליו הקודמים – בית הארקונן האכזרי, אויביהם המרים של בית אטריידיס. מהר מאוד מתחיל להתברר שהדברים אינם כפי שהם נראים.

צוות מנצח: אוסקר אייזק וג'וש ברולין. מתוך "חולית" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
צוות מנצח: אוסקר אייזק וג'וש ברולין. מתוך "חולית" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

חולית מהווה עיבוד עדכני לספרו של פרנק הרברט משנת 1965, שקריאה בו משמעה צלילה לתוך עולם ומלואו. המיתולוגיה רחבה, הדמויות מרובות, הפוליטיקה סבוכה והפילוסופיה, ובכן – פילוסופית. יצירה לא פשוטה לעיבוד, אם כן, ולכך ישנן הוכחות בשטח. בשנת 1974 הבמאי הצ'יליאני אלחנדרו חודורובסקי ניסה לעבדה ונכשל (עוד על כך בסרט הדוקומנטרי המרתק חולית של חודורובסקי); בשנת 1984 דייוויד לינץ' עיבד אותה לסרט שהיה לכישלון ביקורתי וקופתי חרוץ (בין השאר בגלל התערבות הפקתית נוקשה); ובשנת 2000 הופק עיבוד למיני־סדרה מטעם ערוץ Sci-Fi, שזכתה לתגובות סבירות למדי.

נריץ קדימה אל שנת 2017: הבמאי הקנדי דני וילנב (אסירים, סיקאריו, המפגש, בלייד ראנר 2049) מוכרז כבמאי העיבוד החדש לחולית. וילנב, שהצליח למצב את עצמו בעשור האחרון כאחד הבמאים המעניינים ביותר שפועלים בזירה הגלובלית (ובטח שבזירה ההוליוודית), סיפר בראיונות שזהו חלום ילדותו לעבד את ספרו של הרברט לקולנוע. חולית מהווה למעשה עיבוד לחציו הראשון של הספר, והפקת סרט ההמשך תלויה – מכורח נסיבות התקופה – במידת הצלחתו הכלכלית של הסרט הנוכחי.


כמו־כן, מכיוון שהזמנים השתנו, ניתן כבר למצוא את חולית בשירות הסטרימינג HBO Max. דבר שאולי עשוי להוליד את המחשבה: למה שלא אצפה בסרט בבית? ובכן – כי חולית של וילנב הוא אירוע כל־כך עצום ואפּי, שחבל על המסך והרמקולים של הסלון המצוי. זהו ריגוש להישאב לתוך העולם של חולית, והחוויה הקולנועית לעד תישאר כזו שביכולתה להשליך את הצופה לתוך עולמות מקבילים.

מצוינים כאם ובנה: פרגוסון ושאלאמה. מתוך "חולית" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
מצוינים כאם ובנה: פרגוסון ושאלאמה. מתוך "חולית" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

הספר של הרברט מעמיק במיתולוגיה – בין השאר בתיאורים טכנולוגיים, בדיוקנאות פסיכולוגיים ובתככים בין־אישיים. הסרט מצידו ממוקד, ועניינים אלו מובלעים בנרטיב, לכן ישנם פרטים שייתכן ויחלפו מעל ראשים שאינם מכירים את הסיפור, וישנן דמויות שלא זוכות במלוא זמן המסך הראוי כדי לקבל עומק ממשי. לפיכך, אפשר שהסרט ודמויותיו ירגישו לעיתים מעט מרוחקים, אך חשוב להדגיש כי מקורה של אותה תחושת ריחוק מצוי במידה־מה כבר בספר. בו, כמו בסרט, פול אטריידיס ואמו ליידי ג'סיקה מתפקדים כדמויות הראשיות.


שבועות טרם הגעתם לאראקיס, פול חולם חלומות (או שמא רואה חזיונות) אודות העתיד לבוא. היתקלותו בסם "התבלין" בחולות המדבר רק מגבירה את חזיונותיו. אין זה במקרה כמובן, שכן ליידי ג'סיקה היא מעין מכשפה, המשתייכת למסדר בנות הגשרית – ארגון דתי־מיסטי עתיק־יומין בעל כוח השפעה פוליטי עצום. מזה אלפי שנים, המסדר מתמרן את השתלשלות אירועי היקום, גנטית ופוליטית, כדי להביא להולדת "קפיצת הדרך" – בן אנוש רואה־כל ויודע־כל: משיח. כיורש העצר של אביו וכבנה של אמו המאגית, פול המתבגר קרוע בין העולמות ובין נתיבי העתיד האפשריים.

עיסוקו של הסרט בראיית הנולד – באירועים שידועים כהולכים להתגשם, שהנה הם מתגשמים – מוביל לכך שסף הרגש תמיד מגורה, תמיד מאיים להתפקע, וחלקו האֲרי של חולית מתפקד למעשה כחוויית מתח מתמשכת. במקום להתעמק בפרטים הקטנים, עלילת הסרט נוטה להישען על סיפור העל, ולהתמקד בכלל חלקי הפאזל ובחיבורם הגורלי יחדיו. מכאן נובעת לדעתי תחושת הריחוק מהסרט, וכשמתחשבים בצוות השחקנים הרחב, הביקורת בהחלט מובנת.


גם אם לרובם אין המון זמן מסך, כל חברי הקאסט נפלאים ותורמים נאמנה למארג השלם. פרגוסון ושאלאמה מצוינים ביחד ולחוד כאם ובנה, וגונבי ההצגה הם סטלאן סקארסגארד בתור הנבל הראשי (הברון הארקונן המבחיל) וג'ייסון מומואה בתור אמן החרבות של בית אטריידיס ששמו דנקן איידהו (בחיי, איזה שם מגניב). אפשר בהחלט שעיבוד טלוויזיוני מושקע ומעמיק היה עובד טוב יותר, אך חזונו הקולנועי של וילנב מצריך את יכולותיו של הקולנוע - והתוצאה פשוט מהפנטת.

קאסט מפואר. מתוך "חולית" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
קאסט מפואר. מתוך "חולית" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

לומר שהסרט מרשים זו לשון המעטה. על צילום סרטו הקודם והמרהיב של וילנב, בלייד ראנר 2049, רוג'ר דיקינס זכה בפרס אוסקר. על צילום חולית אמון גרג פרייזר (כוננות עם שחר, רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים), שלוקח את סגנונו הברוטליסטי של בלייד ראנר 2049 לשלב הבא: חלליות עצומות, מבנים אדירי־ממדים, קרבות מפוארים, דיונות שאינן נגמרות ותולעי־ענק שנעות מתחת לחולות ומרעידות את המדבר. וואו.


תשבחות נוספות מגיעות לעיצוב ההפקה החדשני והמלוטש (בהובלתו של פטריס ורמט), לעיצוב התלבושות האותנטי (בהובלתם של ז'קלין ווסט ובוב מורגן), וכן לאפקטים, לאיפור ולסאונד. העולם הפנטסטי של חולית משכנע ומרהיב ביופיו, ועוד נשמע עליו בטקס האוסקר הקרוב – בין במועמדויות ובין בזכיות. ואז, כמובן, ישנו הפסקול.

האנס זימר ויתר על עבודתו עם כריסטופר נולאן בסרטו טנט (Tenet) כדי להלחין את הפסקול של חולית. זימר מעריץ של הספר, והוא ניגש למלאכה ממעמקי היכרותו האישית עימו, לכן זה לא מפתיע שהפסקול מופלא.


בהישען על צלילים שבטיים, כלי הקשה מסונתזים וקולות נשיים, המוזיקה הכבירה של זימר מרגישה לעיתים כאילו הגיעה מעולם אחר. עולם רוחני, שצליליו מחלחלים פנימה בעדינות עד שהם מתפרצים ומרטיטים את הקישקעס. חולית, לא משנה כיצד נסתכל ונאזין לה, היא יצירת מופת טכנית.

ג'ייסון מומואה גונב את ההצגה. מתוך "חולית" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
ג'ייסון מומואה גונב את ההצגה. מתוך "חולית" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

סופו של חולית – כאמור – נותר פתוח, והוא מהווה מוקד לביקורת רבה על הסרט, המכונה בפי רבים כ"חצי סרט". הסיפור כן מצליח (ברמה מסוימת מאוד) לעמוד בזכות עצמו, אבל הוא אינו שלם כלל ומותיר המוני קצוות פתוחים. עניין זה גם מאפשר לקרוא את הסרט באופן שטחי למדי, כייצוג בעייתי של גיבור לבן שמושיע אוכלוסיות מוחלשות (ישנם שעושים זאת). בעוד קריאה זו אפשרית ולגיטימית, לטעמי ראוי להמתין להמשך הסיפור, בתקווה שזה אכן יגיע. אחרת – תהא זו אכזבה מרה.

עם חולית, פרנק הרברט הקדים את סאגת מלחמת הכוכבים ב־12 שנים ואת סדרת שיר של אש ושל קרח (משחקי הכס) של ג'ורג' ר. ר. מרטין ב־31 שנים. השפעותיו על שני המותגים, ועל יצירות מדע־בדיוני ופנטזיה נוספות, ניכרות בהחלט. יש שמגדירים את חולית כמעין שילוב בין מלחמת הכוכבים למשחקי הכס, או כשר הטבעות החדש. אולי.


אבל עזבו את כל שבא לפני וכל שיגיע אחרי: חולית זה חולית– לא יותר, לא פחות. וזה בדיוק מה שמרהיב, ומה שבתקווה יהפוך בעתיד למרהיב אף יותר.

חולית | דירוג סופי: 80 בקולנוע
 

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.

Kommentare


bottom of page