"נצחיים" - ביקורת סרט: יצירה יוצאת-דופן עבור מארוול, לטובה ולרעה

קבוצת גיבורי-על חדשה ומסתורית נקראת להציל את העולם בסרטה החדש של קלואי ז'או ("ארץ נוודים"). מדובר בסרט בעייתי מאוד, ואף יומרני, אך לטובה ולרעה - הוא מכניס את המותג הפופולרי בעולם למחוזות חדשים ומסקרנים במיוחד. "נצחיים", ביקורת.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

קשה לי לדבר על קולנוע במונחים של "טוב" ו"רע". לאורך קרוב לארבע השנים בהן מאה בקולנוע קיים, נדרשתי לסוגיה הזאת לפחות כמספר אצבעות הידיים. הדיון בסרטים בשיטה דיכוטומית - שמסדרת אותם, בין השאר, לפי קטגוריות בינאריות של אמנותי או מסחרי, חכם או מטופש, טראשי או איכותי - מרדדת את הדיון במדיום וכמו מפשיטה אותו מהאלמנטים שמעניקים לו את ייחודו.

כמובן, גם אני אינני צדיק, ופעמים רבות אתאר סרט שלא אהבתי כגרוע (ואפילו מאוד) - בשיחות חולין קצרות ולקוניות לעיתים הדבר בלתי-נמנע. אבל סבורני שבמסגרות שמאפשרות דיון מורכב ומעמיק יותר, יש להתייחס לקולנוע כיצירה ולא כמוצר - כביטוי לתהליכים מחשבתיים-רגשיים, וכן מה לעשות, גם כלכליים, שעמדו בלב-לבו של תהליך ההפקה.

כך אנו מגיעים לנצחיים (Eternals), הסרט ה-26 ביקום הקולנועי של מארוול הגדל והולך, במרכזו קבוצה חדשה של גיבורי-על שנותרה עד עתה בצללים. את הסרט ביימה הבמאית זוכת האוסקר הטרייה קלואי ז'או (ארץ נוודים, הרוכב), שגם נמנתה על כותביו יחד עם פטריק בורליי (פיטר ראביט 2) וצמד בני-דודים אלמוניים בשם ריאן וקאז פירפו, שזהו התסריט הראשון לסרט ארוך אותו כתבו.

מאחורי המצלמה נוכל למצוא את הצלם הבריטי בן דיוויס, שעולם גיבורי העל רחוק מלהיות זר עבורו. בעבר הוא צילם את קיק-אס וכן ארבעה מסרטי היקום הקולנועי - שומרי הגלקסיה, הנוקמים: עידן אולטרון, דוקטור סטריינג' וקפטן מארוול - וכעת, בניצוחה של ז'או, הוא מייצר כמה מהשוטים החריגים והמיוחדים ביותר שנראו במסגרת היקום הסינמטי.

אסתטיקה צילומית חריגה עבור מארוול. מתוך "נצחיים" | באדיבות פורום פילם

הדגשת האסתטיקה הצילומית מאוד חשובה הפעם, שכן היא מבקשת להתכתב עם סגנונו התמטי של הסרט וניסיונו לעסוק ברעיונות כמו גלובליזציה, אלוהות, אמונה ואיבודה ומציאת משמעות. אלו תימות שבמידה כזו או אחרת נכחו גם בסרטיה הקודמים של הבמאית, ומקבלים כאן כמו טוויסט בשאיפה להתאימם לעולם הקומיקס. הבעיה המרכזית היא שקיים פער בין היעדים המרתקים אותם מבקשת היצירה להגשים, לבין היכולת ליישמם כראוי בסיפור אחד, שאפילו אם אורכו מגיע לכשעתיים וחצי - נדרש לא רק להציג על הדרך קבוצת גיבורים חדשה, אלא אף לייצר חיבור ואמפתיה כלפיהם.

הנצחיים הם כאמור נבחרת של ישויות בנות-אלמוות, שחיו בקרב בני האדם לאורך ההיסטוריה. בין עשרת חברי הצוות ניתן למנות את איקאריס (ריצ'רד מאדן), החזק מכולם שכוחותיו דומים לאלו של סופרמן; קינגו (קומייל ננג'יאני), שיכול לירות מהידיים ומשמש בעיקר על תקן האתנחתא הקומית; ת'ינה (אנג'ילנה ג'ולי) שיש לה איזו בעיה לא ברורה וחרב מגניבה; דרואיג (בארי קיוגן), שיכול להשתלט לאנשים על המחשבה; ואייג'ק (סלמה הייק), המנהיגה שהובילה את שותפיה העוצמתיים לאורך אלפי שנים.

האויבים הגדולים ביותר של הנצחיים הם ה"סטיות". אלו יצורים מפלצתיים ומשעממים ב-CGI מעט מגוחך למראה, שמטרתם להשמיד את כדור הארץ ושהנצחיים היו בטוחים כי הצליחו למחות אותם מעל פני האדמה. בעקבות אירועי הנוקמים: סוף המשחק, ה"סטיות" חוזרות משום מקום להחריב את העולם ומאלצות את החבורה להתאחד ולצאת פעם נוספת למסע להצלת האנושות.

חשוב לציין כי מעל הנצחיים וה"סטיות" גם יחד, ניצב ארישם, נצר לגזע השמימיים המתואר כוותיק ביותר ביקום, שדמויות ממנו כבר הוזכרו בכמה מהסרטים הקודמים (בהם שומרי הגלקסיה והמשכו וגם הנוקמים: מלחמת האינסוף). ארישם הוא הייצוג הקרוב ביותר שהיה ביקום הקולנועי לאלוהים - לא בזכות קולו בלבד, כי-אם גם בשל מעשיו וביחס הנפשות הפועלות אליו - נתון שמוביל את סרטי מארוול אל מחוזות מפתיעים, אבסורדיים ומעט קשים לעיכול. בהם, כך נדמה, לא דרכה מעולם.

המלך בצפון. ריצ'רד מאדן, אנג'לינה ג'ולי ונוספים מתוך "נצחיים" | באדיבות פורום פילם

מוזר לחשוב על סרט מארוול במונחים כאלו, אבל גם בשל כך נצחיים מזכיר במידת-מה את המבול של דארן ארונופסקי. גם בו קטסטרופה עומד לפקוד את העולם וגם בו עולות שאלות על אלוהות, אמונה ומהות.

הדמיון קיים גם בכל הנוגע לאפקטים ממוחשבים, שבוראים יצורים מיתיים - שם את ענקי האבן הנפילים, שמסייעים לנוח, וכאן ה"סטיות" שנשלחו כמו בידי האל לעשות שפטים בכדור הארץ ובתושביו. כמו-כן, שני הסרטים מעוררים מחלוקת עזה בקרב הקהל ומפלגים אותו, אמנם לא בדיוק מאותן סיבות, אבל כן בשל הצגה ופרשנות של סיפור תנ"כי או לכל הפחות כמו-תנ"כי.

אך בעוד המבול הולך עד הסוף עם רעיונותיו ויגידו מה שיגידו, במקרה של נצחיים נדמה שהחיבור בין כמה תסריטאים ובין יצירה מהורהרת ליקום קולנועי קליל ומבדר לרוב ובעל אופי מבוסס, מייצר המון בלאגן. הכאוס ניכר בעיקר בחציו הראשון של הסרט, שמדלג בין זמנים ואיזורי התרחשות שונים, במקום נניח, לדאוג לאפיין תחילה את הדמויות והחיבור ביניהן - לגרום לנו לאהוב ולהזדהות עמן. בדרך הוא מציג גם אקשן נשכח וחסר-מעוף ואף חוטא בהצגת שוטים הירואיים של כל החבורה - כאילו זה אמור להגיד למישהו משהו.

כלומר, אם נחזור רגע לסרט הראשון של הנוקמים, רק בסופו קיבלנו שוט מרהיב ובלתי-נשכח שמציג לראווה את כל חברי הקבוצה יחד. כאן הדבר קורה פעמיים כבר בתחילת הדרך ומייצר תחושת זילות - אי-אפשר להציג שוט כזה מבלי להציג תחילה מה היחסים בין החבורה, כיצד היא מתגבשת ופועלת יחד. זאת אומרת, אפשר, לכו על זה, אבל אז אין לכך שום משמעות והדבר נדמה בעיקר כניסיון מלאכותי ליצור חיבור.

הָיֹה הָיה בבבל העתיקה. מתוך "נצחיים" | באדיבות פורום פילם

כך נצחיים מתגלה בסופו של דבר כסרט של ניגודים, יצירה שמתקיימת בדיוק איפשהו שם בגבולות בין האמנותי למסחרי, החכם והמטופש או הטראשי והאיכותי.

יש בו אסתטיקה צילומית מרהיבה שלא נראתה ביקום הקולנועי של מארוול לפני-כן, אולם קשה לומר שהיא מתחברת כראוי לתמטיקה. הוא נוגע ברעיונות כבדים על אלוהות וחיפוש משמעות, אך רק מגרד את קצה והקרחון ולא מצליח להתעמק בהם. קיימת בו מיתולוגיה מקיפה וניסיון להרחיב את התורה עליה העולם של מארוול מושתת, אבל הוא מייצר בשל כך עודפות וקושי להכיל את הכל בנשימה אחת.

ולמרות הכל, הוא ראוי למלוא הערכה. כי מובע בו קול ייחודי שמנסה לעשות משהו אחרת, ששואף לפרוץ מסגרות מקובלות ולהכניס לז'אנר גיבורי העל קצת דם חדש. אם מסתכלים על הסרטים שנתפסו כחלשים ביקום הקולנועי של מארוול עד היום - בהם הענק הירוק, איירון מן 2, תור: העולם האפל או קפטן מארוול - ניכר כי חולשתם נובעת מחוסר המקוריות, הנוחסתיות והעצלות התסריטאית שבהם.

במקרה של נצחיים ההפך הוא הנכון: ניסיונו לרענן ולפנות בכיוונים חדשים הוא זה שעומד בעוכריו - ובעיני לפחות, זה עדיף עשרות מונים. מי יודע, אולי בעתיד, כשנראה את התמונה הגדולה בשלמותה, נצחיים יוכל ליהנות לפתע מעדנה מחודשת.

נ.ב. כמו תמיד, יש שתי סצנות פוסט-קרדיטס. הראשונה חביבה ומבשרת על הצטרפותו של כוכב חדש ליקום הקולנועי. השנייה מיותרת, אבל כשמגלים מי הוא האדם המסתורי שקולו נשמע בה, יש בה כדי לעורר תיאבון גדול לקראת העתיד לבוא.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

"נצחיים" - ביקורת