"לשחרר את גאי" - ביקורת סרט: יותר מסתם עוד סרט קיץ

ראיין ריינולדס מככב ב"לשחרר את גאי", סרט פופקורן מצחיק ומהנה שאפילו מצליח לעורר מחשבה ולהתגלות כחכם יותר מכפי שניתן היה לצפות.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

דטרמיניזם אל מול בחירה חופשית. נדמה שזו סוגיה שהעסיקה את האנושות מאז ומתמיד, אולי יותר מאי-פעם בתקופה המודרנית, עם הולדת ההגות האקזיסטנציאליסטית (הפילוסופיה הקיומית), שביקשה לעמוד על שאלות המנסות לחקור ולהבין את מהות הקיום האנושי. עם התפתחות הקולנוע לאורך המאה שעברה ועד היום, רעיונות אלו לא פסחו על תעשיית הסרטים, כשדיון מפולפל בהם ניתן היה למצוא ביצירות כמו "מר אף אחד", "גורל ידוע מראש", "לופר" וכמובן "המופע של טרומן", "מטריקס", "התחלה" ורבות נוספות.

סרטו החדש של שון לוי ("לילה מטורף במוזיאון", "פלדה אמיתית") מנסה גם הוא לגעת בנושאים אלו, תוך ערבוב רעיונות מכלל הסרטים המוזכרים לעיל, והתאמת הקונספט לקהל צעיר. בעשותו כן, התוצאה היא קומדיית-פעולה היפראקטיבית וטובת-לב, שמלבד סצנות האקשן והצבעוניות הבוהקת, לא שוכחת גם לשלב דיון מרענן - גם אם לא מאוד-מורכב - בתכלית קיומנו ובחמש המילים שפותחות את ביקורת זו. על הדרך, כסרט שמבוסס בראש ובראשונה על תרבות הגיימינג, "לשחרר את גאי" מציג גם אמירות שונות על עולם משחקי הווידאו. חלקן מקדמות דעות קדומות ולא-מדויקות לגביו, המציגות אותו כרדוד, אחרות כמו מציעות הצצה לעתיד המדיום וכיוונים אפשריים בהם יוכל אולי להתפתח.

מתוך "לשחרר את גאי" | באדיבות פורום פילם

את הדמות הראשית, גאי, מגלם ראיין ריינולדס בליצנות מבורכת, מתוקה ואופיינית. לצדו משחקים ג'ודי קומר הנפלאה ("להרוג את איב"), ג'ו קירי ("דברים מוזרים") בתפקיד חמוד מתמיד, ליל ריי הווארי ("תברח") שכדמות במשחק משמש כקלישאה חצי מודעת לעצמה על דמויות אפרו-אמריקאיות בקולנוע, טאיקה וואיטיטי ("ג'וג'ו ראביט") ואפילו צ'נינג טייטום, שכל רגע על המסך שלו הוא תענוג קומי. במרכז הסיפור ניצב כמובן גאי, דמות צדדית במשחק וידאו (מה שנקרא NPC) בסגנון GTA, שמגלה ביום בהיר אחד שהוא יכול לצאת משגרת חייו הרפטטיבית והמשמימה, לבחור לשתות סוגים אחרים של קפה בבוקר, ולהתחיל לחיות כפי שהוא באמת רוצה.

כך יוצאת לה לדרך הרפתקה עמוסת מכשולים ותלאות, שנעה לה בין העולם שבחוץ לעולם הממוחשב, אליו יכולים להיכנס כשחקנים גם אנשים בעולם האמיתי. המעבר הקבוע בין שני אזורי ההתרחשות, מעלה לדיון שאלות בדבר ממשותה של מציאותנו שלנו - וכיצד עלינו לנהוג בה ולחיות את חיינו. יחד עם התסריטאים זאן פן ("הנוקמים", "שחקן מספר אחת") ומאט ליברמן ("סקובי דו!", "משפחת אדמס"), מצליח לוי להדגים עד כמה קטן הוא הדמיון בין עולם המשחק לחיינו אנו. עבור פן, בוודאי לא מדובר בטריטוריה חדשה, שכן גם ב"שחקן מספר אחת" הוא הדגים עד כמה דינמיים ומוחשיים עולמות ממוחשבים יכולים להיות.

מתוך "לשחרר את גאי" | באדיבות פורום פילם

עם זאת, בניגוד לסרטו של ספילברג מ-2018, "לשחרר את גאי" סובל מבעיית קצב קלה, כשסדר האירועים הראשוניים מבולגן ולוקח לסרט זמן רב מדי לסדר את כל משבצות האקספוזיציה. כמו-כן, סצנות מסוימות מותחות את מדד הקיטש לגבהים קצת מביכים, והיה עדיף להימנע מהן או לעדן את הצורה בה הן מועברות. נדמה שאי-אפשר ליצור היום בהוליווד בלי לשלב סיפור אהבה רומנטי ומתקתק, אך עדיף היה אם סרטים יכלו להיגמל או לפחות לצמצם במדד הדביקות, גם אם כבידור אסקפיסטי חשוב לפעמים להשאיר מקום לפנטזיה. כך למשל, ברגע אחד קטן, מצוין ומשעשע למדי, הסרט דווקא שובר היטב את אווירת הקיטש ומעיד על מודעות עצמית חשובה. חבל שהיא לא נשמרה לכל אורכו.

בשורה התחתונה, אלו פגמים קטנים בסרט קיץ עשיר בצבעים ומהנה למדי, שכאמור מצליח אפילו להיות חכם בדרכו הקלילה והידידותית. אז אמנם לא מדובר ב"מטריקס" או "המופע של "טרומן", אבל זאת גם בכלל לא המטרה. בימים כאלו, בהם הקורונה שוב מרימה את ראשה, מנסה לבאס את השגרה ומסרבת לעוף לנו כבר מהחיים, טוב שיש סרט שאפשר להתנתק איתו קצת מאירועי היום-יום ולשקוע לתוך העולם האנרגטי והיפהפה שיש לו להציע. כשמוסיפים לכך גם את הרעיונות הנבונים שעולים בו ואת קריצותיו המשעשעות לתרבות הגיימינג, התוצאה הכי סרט פופקורן מבדר עם לא-מעט ערך מוסף.

דירוג סופי: 70 בקולנוע.

נ.ב.

ראוי לציין שיש בסרט הזה את הרפרנס והופעת הקמאו הכי מצחיקה שראיתי לאחרונה. יכול להיות שאחרי הכל יש כמה יתרונות לכך שדיסני מחזיקה בכל-כך הרבה מותגים.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.