הקהל השתולל מצחוק בהקרנה של "ג'קאס לנצח", הרבה זמן לא חוויתי דבר כזה

למעלה מ-20 שנה אחרי שהופיעו על המסך לראשונה, חברי ג'קאס חוזרים כנראה בפעם האחרונה. "ג'קאס לנצח", הסרט החדש של החבורה המטורללת, מצליח להפתיע עם כמה מהרעיונות הטובים ביותר שלה - ויעיד על כך אולם שלם שפשוט לא הפסיק לצחוק.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

כחודש אחרי שעלה בבתי הקולנוע בארה"ב - ולאור הצלחתו המרשימה שם ומסביב לעולם (הכנסות גלובליות של 72 מיליון דולר נכון לעכשיו, עם תקציב שנאמד ב-10 מיליון דולר בלבד) - ג'קאס לנצח (Jackass Forever) הגיע היום לבתי הקולנוע בישראל.

אם אתם עוקבים אחרי עמודי הרשתות החברתיות שלנו, בטח ידוע לכם כמה היה חשוב לנו כאן במאה בקולנוע שהסרט יגיע לאקרנים בארץ - ועד כמה דחפנו לכך שהדבר אכן יתממש. אני כבר יכול לשמוע את כל הצקצקנים - "מה? ברצינות?! זאת סתם חבורה של אהבלים עושה שטויות אידיוטיות. למי בכלל איכפת מזה?" - וכן, אתם בהחלט צודקים, זה בדיוק מה שזה.

אבל קודם כל: לעזאזל, כמה שזה מצחיק - ברצינות, הקהל בהקרנת הבכורה בה נכחתי פשוט לא הפסיק להיקרע כמעט כל הסרט; ושנית, כמה אפשר כבר כל היום עם סרטים כבדים ורציניים, סרטי קומיקס או אפילו קומדיות מתוסרטות? לפעמים חייבים אסקפיזם טהור, מדהים בטיפשותו, שגורם לך לצחוק מכל הלב - ואפילו, יודעים מה, גם באמת להרגיש משהו. כי חברי ג'קאס פועלים כבר בערך מאז שהייתי בן 7, צפיתי בהם לראשונה כשהייתי בערך בן 14 ולראות אותם שוב אחרי כל-כך הרבה זמן מרגיש כמו איחוד משפחתי.

שוב ביחד. ג'וני נוקסוויל וסטיב-או מתוך "ג'קאס לנצח" | באדיבות פורום פילם

הפעלולים והשטויות שהחבורה עושה בסרט החדש הם בעיני, ללא צל של ספק, המשוגעים, המופרעים והקיצוניים ביותר שהם עשו אי-פעם. מנהיג הכנופיה, ג'וני נוקסוויל האהוב, יחגוג בעוד יומיים יום הולדת 51; סטיב-או והקול המשעשע שלו יהיו השנה בני 48; ובמילים אחרות, נבחרת השטותניקים האגדית מזדקנת - ואחרי ג'קאס 4.5, שכבר אושר שיגיע עם קטעים שירדו כאן בעריכה וראיונות עם חברי הצוות, קשה לי להאמין שנראה סרט נוסף שלהם. עם המחשבה הזו יצא הצוות לדרך ויצר כמה מראות שלא חשבתי שאראה בחיי באולם קולנוע. כן, זה היה עד כדי כך מטורף, וכן זה גם עד כדי כך מצחיק.

כי אתם מבינים, בפעם הראשונה שאיבר-מין גברי מבליח לו על המסך לצורכי מתיחה כאילו כלום, התחושה מעט מוזרה ולא-נוחה אך משעשעת בו-זמנית. אבל כשזה קורה בפעם השלישית והרביעית - עם מתיחות שמשלבות הקפצת כדור פינג-פונג, קן דבורים מתנדנד (אלוהים ישמור) או בוקס למפשעה בחסות מתאגרף ה-UFC פרנסיס נגאנו, בעל חבטת האגרוף החזקה ביותר שתועדה - זה כבר מפיל מצחוק, עולה על כל דמיון ומעורר תהיות איך המטומטמים-גאונים האלו חשבו על מתיחות ופעלולים כאלו מבריקים באווילותם.

את מי שלא מתחברים לסוג ההומור הזה - מתיחות ומעשי קונדס שהולכים לאקסטרים שבאקסטרים - כנראה לא אצליח לשכנע לעולם. אבל כבוגר תואר ראשון בקולנוע (הנה יצא לו המתנשא והעילאי שבי), אני חושב שהקומדיה שהחבר'ה האלו מייצרים מחוברת עמוקות לקלאסיקות של חלוצי הז'אנר - צ'פלין, באסטר קיטון, האחים מרקס או לורל והארדי ("השמן והרזה"). הומור הסלפסטיק מצחיק אותנו מטבענו כבני-אדם - אפשר להתכחש לזה כמה שנרצה, אבל אנחנו נהנים לראות אנשים מחליקים על קליפת בננה או כיום: עפים שלושה מטרים באוויר ממשחק כיסאות מוזיקליים שזכה כאן לטוויסט קטנטן. חברי ג'קאס כמובן לקחו את הסלפסטיק למחוזות רדיקליים, והפכו אותו לדבר שפשוט אף אחד לא עושה טוב כמוהם.

אל תנסו את זה בבית. אהרן מקגהיי מתוך "ג'קאס לנצח" | באדיבות פורום פילם

ומעבר לכך, כאמור, יש בסרט הזה חבורה שהיא כמו משפחה. כשנוקסוויל מעיף כדורגל לראש של סטיב-או זה לא מצחיק רק כי "וואו איזו פצצה הוא קיבל עכשיו לפרצוף", זה מצחיק כי כמה שניות אחרי שניהם מתחבקים, נופלים על הרצפה וצוחקים על זה ביחד - והצחוק שלהם מדבק; החברות ארוכת השניים ביניהם ממכרת, האותנטיות הזו שלהם כובשת ואפילו מחממת-לב. אין זיופים, אין מלאכתיות, אין בדל של ניסיון ליצור אשליית מציאות כמו בקולנוע נרטיבי, אין עלילה; יש שני חברים וותיקים שסוחפים אותנו איתם לתוך הטרלול - וזה טבעי ואמיתי בצורה יוצאת-דופן, בדיוק כמו שזה קורע.

ג'קאס לנצח הוא שירת הברבור של אחד מצוותי המתיחות הפסיכיים בהיסטוריה, והעבודה הכי מופרעת של החבורה הזאת עד היום. בשל גילה המבוגר - ואולי גם בשל פעלול עם שור בו נוקסוויל אשכרה חטף זעזוע מוח (אל דאגה, לנוקסוויל בריאות ושלום) - קשה להאמין שהנבחרת תתאחד שוב למפגש פסגה כזה או תצליח לשבור את השיאים אליהם הגיעה כאן. בהקרנה בה נכחתי הקהל לא הפסיק להיקרע מצחוק, ואני בכנות לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה חוויתי דבר כזה בקולנוע - צחוק מתגלגל ובלתי-פוסק לשעה וחצי שלמה.

לא תראו כאן הפעם דירוג סופי, כי אין לי מושג איך לדרג דבר כזה, ומה שהיה לי חשוב להדגיש זה בעיקר את החוויה עצמה. את הצפייה בסרט עם קהל גדול, עם עשרות אנשים שמחים ומאושרים שיושבים באולם חשוך ולא מצליחים לאכול את הפופקורן (סיפור אמיתי) כי הם לא מסוגלים להפסיק לצחוק. נדיר שאשתמש במילה "מושלם", אבל ג'קאס לנצח באמת ובתמים היווה עבורי חוויה קולנועית מושלמת. זה ה-סרט ללכת אליו עם החברים, ובשביל דברים כאלו הולכים לקולנוע.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.