"עולם היורה: עולם חדש" הוא סרט קיץ גנרי שנשען יותר מדי על נוסטלגיה

"עולם היורה: עולם חדש" (Jurassic World Dominion) מספק את הסחורה כמחווה לסרטי "פארק היורה" הוותיקים, אבל מפיל את עצמו בדרך עם נוסחתיות ובנאליות מייגעים.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

הקיץ הגיע לקולנוע ועמו פריחתם הצבעונית של הסיקוולים. אחרי אהבה בשחקים: מאווריק - שהתגלה למרבה השמחה כהפתעה מרעננת למדי - ולפני סרט נוסף של המיניונים, מגיע אלינו החלק השלישי בסדרת עולם היורה (Jurassic World) והשישי בפרנצ'ייז בסך הכל. לכס הבמאי שב קולין טרוורו, שביים את הסרט הראשון בטרילוגיה החדשה (וגם את סרט המדע הבדיוני העצמאי והמתוק על אחריותכם בלבד) והפך אותו להצלחה מפתיעה ולאחד הסרטים המכניסים בהיסטוריה בזמנו (כיום הוא במקום השביעי). האם הוא מצליח לשחזר את ההישג? ובכן, שאלה מורכבת.

קודם כל, הפעם הסדרה אשכרה מצדיקה סוף-סוף את השימוש במילה "עולם". לאחר סיום הסרט הקודם, הדינוזוארים התפשטו בכל רחבי הגלובוס - ומונטאז' מגניב בתחילת הסרט מציג אותם כשהם בונים קן ענק על בניין בניו יורק, מסתחבקים עם ילדים קטנים ליד אגמים וגם מעורבים באירועי תקיפה פחות סימפטיים ואפילו מייצרים שינויים במערכת האקולוגית. כאן הסרט מנסה לייצר דיון מעניין כשלעצמו על "האם נכון לשמר את היצורים העתיקים במחיר של פגיעה במארג העדין בטבע?", אך למרבה הצער הוא נוטש את הסוגיה המרתקת הזו עד מהרה.

עולם חדש כמובן מתעקש גם לחזור אל גיבורי הסרטים הקודמים, אוון וקלייר (כריס פראט וברייס דאלאס האוורד). השניים חיים הפעם בתא משפחתי מוזר וחמוד בבקתה נידחת וביחד עם מייזי (איזבלה סרמון), הילדה שבסרט הקודם גילתה שהיא שיבוט של אמא שלה. מייזי חווה כעת משבר קיומי קל, מעורבב בקלישאות של נערה מתבגרת בסרטי הרפתקאות, דבר שגורם לה לנסות לברוח ולכל העניינים להסתבך. הנבל הפעם הוא מנכ"ל של תאגיד גדול (קמפבל סקוט בהופעה אקסצנטרית ומבדרת שלא לגמרי בכוונה), שמנסה לדפוק עוד קצת את המערכת האקולוגית לטובת רווח אישי.

מצילים את הסרט: גיבורי "פארק היורה" המקורי. מתוך "עולם היורה: עולם חדש" | צילום באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

מי שעוד חוזרים - וזו כנראה הסיבה האמיתית בזכותה תקנו כרטיס - הם גיבורי פארק היורה המקוריים: סם ניל בתור ד"ר אלן גרנט, לורה דרן כד"ר אלי סאטלר וג'ף גולדבלום (שכבר קפץ לרגע בסרט הקודם) הלא הוא ד"ר איאן מלקלולם. למרבה ההפתעה, השלושה מחליקים חזרה לתפקידיהם המיתולוגיים בצורה טבעית ולא מביכה בכלל - הכימיה ביניהם מופלאה והסצנות בהובלתם הן בבירור הסצנות המוצלחות של הסרט. צפיתי לראשונה בסרט הראשון מ-1993 רק בגיל מאוחר, כך שאין לי מטענים נוסטלגיים עודפים אליו, אבל בכל זאת מרשים לראות כיצד טרוורו מצליח לשחזר ברמת יעילות גבוהה את האווירה ה"ספילברגית" שעטפה את שני הסרטים הראשונים.

אבל פה בדיוק טמונה גם המלכודת - הנוכחות של הקבוצה הוותיקה רק מאירה ומדגישה עד כמה חיוורים ומשעממים הם גיבורי הטרילוגיה החדשה. כך לדוגמה, קלייר אמנם עוברת תהליך במהלך הסדרה – מקפיטליסטית בחליפה לאקטיביסטית בקפוצ'ון - אבל זה לא גורם לה לפתח אופי. אותו הדבר גם לגבי מייזי, שאם נדמה ליוצרי הסרט שהקונפליקט שלה מעניין למי מן הצופים את קצה הציפורן - טעות רצינית בידם. ויסלחו לי מעריציו, אבל גם השטיק של "כריס פראט משחק את כריס פראט" מתחיל למצות את עצמו - ומה שהיה מגניב ב-2015 ניצב כבר על גבול הסתמי ב-2022. לחבורה הזו מצטרפים חבר'ה מסרטים קודמים שלא זכרתם ודמויות משנה חדשות שאני כבר כמעט שכחתי.

ושמישהו ינסה לעצור אותם. מתוך "עולם היורה: עולם חדש" | צילום באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

בכלל, מדהים לראות את קווי הדימיון בין טרילוגיית עולם היורה לפרקים 7-9 של מלחמת הכוכבים (במיוחד כשבשלב מסוים את פרק 9 אמור היה לביים טרוורו). שתי סדרות שניסו להמציא את עצמן מחדש, אבל לא יותר מדי; ששאפו לשחק על הקו שבין "פגישת מחזור" לבין יצירת המשכיות ולא הצליחו להשתוות לעצמן; סדרות שבעיקר חיקו את הסרטים הקודמים במסווה של "מחווה"; שהתחילו בפיצוץ - והסתיימו בפיהוק.

וזה נכון גם לגבי האקשן בסרט. עולם חדש מנסה להוציא את האקשן מתוך גבולות הפארק, להתרענן מהיערות הבלתי-נגמרים, ואפילו, לראשונה בסדרה, למקם את עצמו בחורף מושלג במקום בקיץ שמשי. לכאורה מדובר בצעד מבורך עם מלא פוטנציאל לאקשן דינוזאורים מקורי, אך בפועל אנחנו מקבלים אוסף של סצנות ארוכות וגנריות, בסגנון "מרדף ארוך בעיר אקזוטית" או "מטוס ממריא ברגע האחרון, אוי לא הגיבור לא יצליח לעלות עליו". סיקוונסים שכמו נגזרו מסרטי מהיר ועצבני ושממש במקרה מכילים גם דינוזאורים, רק כי זה הפורמט.

לקראת סיומו, חוזר עולם חדש לנוסחת "דינוזאורים מפחידים ביער" לצד מינון גבוה של ציטוטים מהסרט הראשון. כשזה קורה, זה אמנם עובד, אבל עדיין מדובר בסרט שכבר ראינו בעבר, עדיין אותה חזרתיות והיתלות על מי שכבר חרשו את השדה. עם זאת, בפינת המקוריות, שווה לציין סצנה אחת עם הופעה ראשונה של נחיל מסוים, שגרמה לי להתגרד כולי בחרדה. בסופו של דבר, לא מדובר בסרט רע (לכל הפחות הוא מוצלח יותר מקודמו) וכל עוד המזגן עובד והפופקורן מלוח במידה, סביר שתיהנו. אתם יודעים, עוד סרט קיץ גנרי.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.