4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
אם אתם מרגישים שכבר מיציתם את כל מה שיש לנטפליקס להציע ומתחשק לכם תוכן חדש ומקורי - בואו לצלול איתנו לעשרה סרטים קצת פחות מוכרים. כאלו שאולי בכלל לא ידעתם שקיימים בשירות, אבל בהחלט שווים את זמנכם.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
אחרי שחקרנו לעומק את דיסני פלוס, הגיע זמנו של שירות הסטרימינג הוותיק יותר. נטפליקס הפכה בשנים האחרונות לשומר המסך הקבוע במסכים שלנו, ופעמים רבות תכנים שמקודמים בתפריטה הראשי הופכים לשיחת היום גם אם הם לא באמת ראויים לכך. גם במקרה שלה, למרות הממשק הנוח, יצירות רבות ונהדרות נאבדות להן בין הררי התוכן היומיומי - ואז מוסרות מהשירות עקב מספר צפיות נמוך.
כדי לנסות למנוע הישנות של מקרים כאלו - ולו במעט - גם הפעם אני כאן כדי להמליץ על כמה סרטים מעולים שממש כדאי להכיר אם לא שמעתם עליהם לפני. נפתח עם צלילה לקולנוע מהמזרח הרחוק, נמשיך עם אלונה טל כמו שלא הכרתם (או שכבר הספקתם לשכוח) ובדרך יהיו לנו גם סרט אימה קריפי (תרתי-משמע) וקומדיה בוליוודית באורך של קרוב ל-3 שעות. נתחיל?
"המארח" (The Host) | בימוי: בונג ג'ון-הו, 2006
נפתח עם סרט קליל לכאורה ועמוק למעשה. המאסטר הקוריאני האהוב בונג ג'ון-הו (במאי פרזיטים וזכרונות מרצח) מבצע כאן טייק-אוף מבריק על ז'אנר ה"קאייג'ו" - מפלצת גדולה הורסת עיר שלמה (גודזילה כדוגמה בולטת). בניגוד למרבית יצירות הסוגה, ג'ון-הו משתמש בסרטו דווקא כדי לספר סיפור קטן ואישי על משפחה לא מתפקדת, שמנסה להציל את הבת הקטנה מזרועותיה של מפלצת ים.
כמו תמיד במקרה של היוצר הקוריאני, הוא בונה את העלילה בחוכמה וממלא אותה בתפניות שישאירו אתכם נדהמים ואפילו עם דמעות בעיניים, בסרט ז'אנר שהוא בעצם למעשה על יחסי הורים-ילדים ועל כפרת חטאי עבר. סונג קאנג-הו, שכיכב כאבא בפרזיטים, מככב גם כאן כאב שנאלץ להתבגר כמה שנים מאוחר מדי. אפילו אם אינכם חובבי סרטי מפלצות כדבר שבשגרה - אל תפספסו.
"סנדקי טוקיו" (Tokyo Godfathers) | בימוי: סטושי קון, 2003
מודה שלרוב אינני חובב גדול של אנימה - ובחיי הבוגרים מעטות מהיצירות הללו תפסו אותי באמת (קאובוי ביבופ כדוגמה עדכנית ונדירה). לכן כל-כך שמחתי לגלות את סטושי קון, מי שיצר את כחול מושלם (Perfect Blue) הסיוטי והמבריק. בסנדקי טוקיו קון מנסה קונספט שונה בתכלית - סרט חג מולד, במרכזו שלושה חסרי-בית שמוצאים ברחוב תינוק נטוש בערב החג.
כשאחד מהם גורר את חבריו לחיפוש אחר האם, השלושה נסחפים לשורת הרפתקאות הזויות, כולל מעורבות בהתנקשות פוליטית. הסרט שומר ברובו על אווירה מתוקה, חרף עיסוקו בנושאים כמו הזנחה הורית ושגיאות גורליות ביחסים בתוך המשפחה (בצורה קצת רחבה יותר מהמארח), ואף מקפיד שלא לייפות לרגע את חיי הרחוב. בסופו של דבר הוא שואל: האם הטעויות והטרגדיות בעברנו חייבות בהכרח להשפיע על העתיד?
"ליל הבכורה" (Opening Night) | בימוי: איזק רנץ, 2016
ועוד אחד מתוק וגם מוזיקלי. הסיבה העיקרית לצפות בליל הבכורה היא שני השחקנים הראשיים - טופר גרייס, שקצת נעלם מאז מופע שנות ה-70, ואלונה טל (כן, כן, והיא אפילו שרה). אולם גם בלי קשר אליהם, מדובר בסרט חמוד במיוחד, במרכזו ליל הבכורה של מחזמר בימתי חדש המהווה מחווה ל"להקות של להיט אחד" מכל השנים.
מנהל ההפקה הנוירוטי (גרייס), שממש מנסה לג'נגל בין אלף בלת"מים וקריזות של הצוות, וזמרת הליווי (טל) שמקבלת לפתע הזדמנות להוכיח את עצמה בתפקיד הראשי - נפלאים יחדיו. אמנם לא מדובר בסרט גדול או מבריק במיוחד, אלא ב"מחזמר מאחורי הקלעים" פשוט ואפקטיבי לערב קליל, אבל לפעמים זה באמת כל מה שצריך (ושוב, איזה כיף זה לראות את אלונה טל שרה. התגעגעתי).
"קריפ" (Creep) | בימוי: פטריק ברייס, 2014
הסיפור הוא כמעט קלאסי: צלם (פטריק ברייס שגם ביים) עונה למודעה בעיתון ומגיע לבתקה מבודדת ביער. באותה הבקתה, הוא פוגש איש מוזר (מארק דופלאס) שמתעקש למשוך איתו כמה שיותר זמן ולגרום לו - באופן מטריד למדי - גם להישאר לישון במקום. את ההמשך אתם כבר בטח יכולים לנחש, אבל אין בכך כדי למנוע מהיצירה הזו להיות חכמה ומרתקת. כזו שמשתמשת בחוכמה בתקציב האפסי שלה ובדיאלוגים המאולתרים של צמד שחקניה, ומצליחה להפחיד דווקא מתוך דלות האמצעים.
השחקן מארק דופלאס מככב גם בהמלצה הבאה בתור, אך בה הוא מגלם תפקיד שונה למדי ובסרט בסגנון אחר לחלוטין. כנקודת אגב, רק אומר כי יחד עם אחיו ג'יי הוא מהווה את אחד מיוצרי האינדי המסקרנים של השנים האחרונות (סדרת האימה הקומית שלהם חדר 104 ב-HBO מומלצת גם היא).
"עורבני כחול" (Blue Jay) | בימוי: אלכס להמן, 2016
שני אקסים מהתיכון נתקלים במקרה בסופר אחרי עשור שלא נפגשו. הוא (דופלאס) חוזר לעיר הולדתו כדי למכור את דירת אמו המנוחה, היא (שרה פולסון, אימה אמריקאית) מעולם לא עזבה. הם מחליטים לצאת לקפה ספונטני שהופך ליום שלם ביחד, במהלכו הם יסתובבו בעיר הישנה, יעלו זכרונות, יאלצו להתעמת עם הסיבות שגרמו להם להיפרד ויתהו על השאלה: "האם היינו צריכים להישאר יחד?".
זהו סרט קטן במכוון, בסגנון ובהשראת טרילוגיית "לפני הזריחה" המופתית של ריצ'רד לינקלייטר. הוא לא מנסה להוסיף כמעט דבר לעלילה מלבד השיחות בין השניים, והמצלמה עוקבת אחריהם בעדינות ובשחור-לבן מהפנט, כמעט בניסיון שלא להפריע. דופלאס ופולסון מקסימים במיוחד והכימיה ביניהם מעוררת חשק לצעוק לדמויות "יא טיפשים תהיו ביחד!". בקיצור, דרמה רומנטית מתוקה, מתוקה.
"הבר" (The Bar) | בימוי: אלכס דה לה איגלסיה, 2017
חבורה של זרים נכנסת בוקר אחד לבר במדריד, מי מהם כדי לקנות קפה ולהמשיך בשגרת יומו ומי כי אין לו מקום אחר ללכת אליו. לפתע אירוע מפחיד למדי מתרחש והחבורה מוצאת את עצמה נעולה יחד בחלל הסגור - ולא בטוח שכולם יסיימו את היום בחיים. זה כל מה שאתם צריכים לדעת על סרט המתח-אימה הקומי (קשה להדגיר ז'אנר מדויק) הזה לפני שתצפו בו. דה לה איגליסיה הספרדי הוא אחד מבמאי השוליים המסקרנים יותר בקולנוע העולמי של העשורים האחרונים - והבר הוא הזדמנות מעולה להכיר אותו.
"3 אידיוטים" (Three Idiots) | בימוי: ראג'קומאר היראני, 2009
מצחיק להתייחס לסרט שמדורג במקום ה-87 בטופ 250 של פורטל IMDb הוותיק - ומהסרטים הבולטים ביותר של הקולנוע הבוליוודי ב-20 השנים האחרונות - כ"פנינה נסתרת". עם זאת, נדמה לי שרוב צופי נטפליקס בישראל לא ממש מודעים לקיומו בשירות וגם אם כן: יתכן שנרתעו בגלל ההודיות. אז קודם כל, כן, מדובר בסרט בוליוודי פר-אקסלנס, באורך של כמעט 3 שעות ועם המון (המון) שירים וריקודים.
שנית, זוהי קומדיית קולג' מהנה בקטע אחר, במרכזה סיפורם של שלושה חברים שמכירים במסדרונות המוסד וקושרים את גורלם האחד בשני. מסוג הסרטים שהם מאוד מצחיקים, ואז מאוד מרגשים וחוזר חלילה. לא זו בלבד, מבטיח לכם שלא תוכלו להפסיק לזמזם את השירים מתוכו, גם כשאינכם דוברים מילה אחת מהשפה (בהצלחה עם להוציא את Zoobi-Doobi מהראש).
"חמישה חזרו הביתה" (Five Came Back) | בימוי: לוראן בוזארו, 2017
אני חצי מרמה פה, מכיוון שזו המלצה על סדרה, אבל כזו שמוקדשת לקולנוע. המיני-סדרה הדוקומנטרית הזו מספרת את סיפורם של חמישה במאים, מצמרת הוליווד הקלאסית, שהתגייסו לעזרת צבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה - בין שביצירת סרטי תעמולה ועידוד או בין שממש בתיעוד מהשטח.
את הסיפור מספרים לנו במאי ענק אחרים כמו ספילברג, קופולה ודל טורו, שמקסים לראות אותם מדברים על יוצרים באותן העיניים המעריצות שבהן יש מי מאיתנו המביטים בהם. סיפור מדהים שממחיש שוב את העוצמה שיכולה להיות למדיום הבידורי הזה (נטפליקס גם הגדילו לעשות והעלו בנפרד חלק יפה מהסרטים שיצרו אותם במאי הוליווד הקלאסית במהלך המלחמה).
"תחנת קהיר" (Cairo Station) | בימוי: יוסף שאהין, 1958
למיטיבי לכת אמיתיים, הסרט היפהפה הזה הוא בגדר חובה. הוא עוסק ביום בחיי תחנת הרכבת בקהיר, בעובדי התחנה ובסוחרים והרוכלים שמסביבה; בחלומות, באהבות וגם באובססיות הטרגיות. זו יצירה עדינה שמתמקדת באנשים במקום בעלילה של ממש, וצולמה במצרים כשזו עוד נחשבה מדינת אויב רשמית של ישראל. הבמאי יוסף שאהין הוא אולי גדול הבמאים המצריים וזהו בין סרטיו הבולטים - ואם יש יתרון מהותי לשירות כמו נטפליקס, זו ההנגשה של סרטים כאלה. תנו לו הזדמנות ולא תתחרטו.
"סיפורים מהבידוד" (Quarantine Tales) | 2020
אחרון חביב ומגניב. קבלו את זה: אנתולוגיה של סרטים קצרים (עם במאים שונים) שעוסקים כולם בחיים בצל הקורונה, אבל בדגש על סיפורים מטורפים וחוש הומור מרושע (מראה שחורה פינת האחים כהן). מה הקאץ' אתם בוודאי שואלים? זאת סדרה ממלזיה. אין לי מושג איך הגעתי אליה בעצמי, אבל בחיי שהיא נפלאה. צחקתי, התרגשתי והתפעלתי לראות כיצד 2020 עברה על צידו השני של העולם, ואוכל רק להפציר בכם לראות לפחות את הסרט הקצר הראשון, שהוא קומדיית-פשע מטורללת למדי.
ועוד כמה: כמובן שבין התוכן האינסופי תוכלו למצוא עוד מגוון יצירות טריות וקלאסיות כאחד. מומלץ לבדוק גם את חיפוש, המותחן החכם בכיכובו של ג'ון צ'ו (סרטי הרולד וקומר), שמצולם כולו דרך מצלמות רשת או אבטחה; יש לה את זה הקלאסי של ספייק לי; או סליפרס עמוס הכוכבים, שחוקר נושא כאוב בגישה מצוינת. אנצל את ההזדמנות כדי להמליץ גם על כל הסרטים והמופעים של חבורת מונטי פייתון האגדית; אד אסטרה, בכיכובו של בראד פיט, שהתפספס בזמן אמת ועכשיו אפשר להשלימו; קלאוס, סרט חג מולד מתוק נוסף בעל רעיון ייחודי - והרשימה עוד ארוכה.
*שימו-לב שחלק מהסרטים יופיעו לכם רק אם נטפליקס מוגדר אצלכם בממשק באנגלית (בממשק בעברית הם כנראה לא זמינים עקב היעדר תרגום מקומי).
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Tokyo godfathers נהדר!
יש לקון עוד סרטים טובים millennium actress ו paprika
וכמובן perfect blue שישאיר אותכם בטראומה 🥴