"פרזיטים" - ביקורת סרט

גם שבוע אחרי שצפיתי בו – סרטו החדש של בונג ג'ון-הו ("אוקג'ה", "רכבת הקרח") פשוט מסרב לצאת לי מהראש. "פרזיטים", ביקורת.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

העלילה מספרת על שתי משפחות דרום קוריאניות, אחת ענייה ושנייה עשירה, שדרכיהן מצטלבות ובכך מתניעות שרשרת אירועים פרועה מעל לכל דמיון. מעבר לכך אי-אפשר ובכנות לא כדאי לספר, לא רק כי לפני ההקרנה קיבלנו בקשה אישית מהבמאי להימנע מספוילרים, אלא בעיקר כי באמת כל פרט נוסף עשוי להיות קריטי לחוויה.

במבט זריז, "פרזיטים" עלול להיראות לא מאוד מושך: הוא דובר קוריאנית, מגיע ממדינה זרה ורחוקה, הזוכה הגדול בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון וכמובן – ההשתפכות ממנו בביקורות הממסדיות המונית ועצומה. אלו אלמנטים שיש ביכולתם להרחיק קהל, אולי בצדק, כי סרטים שמתהדרים בהם עלולים להישמע אמנותיים מדי, יומרניים, פלצניים, מתנשאים ושאר מילים בסגנון. מקובל, באמת מקובל, אבל אם אתם נותנים לנו אפילו מעט קרדיט, תסמכו עליי שהפעם לחלוטין יש דברים בגו.

אחד הדברים שהופכים יצירה קולנועית לכל-כך מוצלחת הוא מן הסתם הבמאי שלה, קל וחומר במקרה שלנו. בונג ג'ון-הו הדרום-קוריאני יחגוג השנה 50 שנים להולדתו ו-25 שנים לפועלו, ואין סרט מתאים מהנוכחי כדי להוכיח את כישוריו הוורסטיליים להפליא. יכולת בולטת שלו היא לשלב בין הקולנוע האמריקאי, ההוליוודי והמסחרי לזה הזר, האחר והשונה. בלי היכולת הזו, הוא לעולם לא היה מצליח לשלהב כך גם את הקהל וגם את הביקורות.

הוכחה מאסיבית לסגולה זו הגיעה ב"רכבת הקרח" ב-2013, הפקה משותפת ודוברת אנגלית של דרום קוריאה וצ'כיה. לתפקיד הראשי ליהק ג'ון-הו לא אחר מכוכב "הנוקמים" כריס אוונס, אליו הצטרף קאסט בריטי-אמריקאי משובח שכלל בין השאר את אד האריס, טילדה סווינטון וג'ון הארט הענקיים. ארבע שנים לאחר מכן, ג'ון-הו המשיך וביים עבור נטפליקס את "אוקג'ה" וגם שם שיתף פעולה עם סווינטון, פול דנו, ג'יאנקרלו אספוזיטו ("שובר שורות") ואפילו ג'ייק ג'ילנהול באחד התפקידים ההזויים בקריירה שלו.

מתוך הסרט "פרזיטים" | צילום: באדיבות סרטי נחשון

כעת ג'ון-הו חוזר למקורות, לפחות מבחינת השפה המדוברת והקאסט, אבל אין זה אומר שהלב ההוליוודי ההיברידי לא שם. למעשה, הבמאי הקוריאני מדגים כאן שליטה כל-כך מקיפה, אבסולוטית ומושלמת בקולנוע האמריקאי, שהוא מתעלה בקלות יתרה על מרבית התוצרים שמגיעים מראש מארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות.

מעבר לצילום הנפלא אך הצנוע למופת, פלטת הצבעים העשירה והמענגת או המשחק הססגוני והאדיר של כלל הקאסט – "פרזיטים" הוא פשוט סרט שלא מפסיק להפתיע, להצחיק, לרגש ולטלטל. סרט שמערבב בלי מאמץ כלל בין ז'אנרים שונים ויוצר מוטציה יפה פי מיליון ממה שמילה כמו "מוטציה" בכלל מאפשרת לדמיין.

אמנם אני לא חושב שסופרלטיבים כמו "הסרט הטוב של העשור" או "בחיים לא ראיתם דבר כזה" מתאימים הפעם, המציאות כבר הראתה לנו שרק הזמן מוכיח אילו סרטים יחקקו עמוק בתודעה. אבל אני כן חושב שכמו ש"זרים מושלמים" האיטלקי כבש כאן את בתי הקולנוע לפני שנתיים, כך יעשה גם "פרזיטים" – הרבה הודות למשל הנצחי, המסרים והלקחים האוניברסליים שהוא טומן בחובו.

מתוך הסרט "פרזיטים" | צילום: באדיבות סרטי נחשון

כי מה שבסופו של דבר הופך קולנוע לגדול, מרשים, מעורר מחשבה ולפעמים גם בלתי-נשכח, זו לא שפת הסרט או ארץ המקור. גם לא זהות השחקנים, שם הבמאי או ההתאמה למיינסטרים – וזה פועל, אני סבור, בשני הכיוונים, גם המסחרי וגם האמנותי (אבל זה כבר דיון לפעם אחרת).

מה שהופך קולנוע לגדול זו היכולת הייחודית והספציפית שלו לספר סיפור ולהעביר מסרים שלא תלויים בזמן, מקום או תרבות. לגרום לנו לחשוב ולהפעיל את הראש, אבל לא לשטוף לנו את המוח ולזרוע בתוכנו אידאולוגיות. ועל הדרך, גם לא להיות קל ופשוט מדי להבנה.

ג'ון-הו מבין זאת היטב, כל-כך היטב שגם שבוע אחרי שצפיתי ב"פרזיטים" הוא עדיין מסרב לצאת לי מהראש. למה העולם שלנו נראה כמו שהוא נראה? איך נשמר הסטטוס-קוו בין המעמדות? ומי בכלל הפרזיטים בסאטירה החכמה הזו? התשובות האפשריות מגוונות, רחוקות מלהיות חד-משמעיות וללא-ספק עשויות להעסיק אתכם זמן רב.

דירוג סופי: 90 בקולנוע.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.

פרזיטים ביקורת, פרזיטים סרט