4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
לכבוד החג, בחרנו את עשר המסכות האיקוניות בקולנוע. מצליחים לנחש מי במקום הראשון?
פורים הגיע ועמו גם התחפושות והמסכות שמתלוות כמדי שנה לחגיגה. המסכה מאפשרת לנו להסתיר את זהותנו, אך ביצירה היא גם מזמנת ביטוי לאידאלים בהם אנו מאמינים. לפי המסורת היהודית, חג הפורים מצוין לזכר האסון שנמנע בזכות אסתר המלכה ואביה מרדכי, שהצליחו להסתיר את כוונותיהם ונאמנותם לעם היהודי ובכך להושיעו ברגע האמת.
במעבר חד לימינו אנו, בתרבות הפופולרית דמויות המשתמשות במסכה מלאות מטיבן באניגמטיות ובמסתורין. סיפוריהן מגיעים לשיא עם גילוי זהותן האמיתית או במקרים אחרים - עם זהות שנותרת חסויה וסודית לעולמי עד. אז לכבוד החג השמח והמבדח מכולם, קבלו את מצעד עשר המסכות האיקוניות ביותר בקולנוע לדורותיו.
במקום ה-10
זורו | מתוך "המסכה של זורו" (The Mask of Zorro) / 1998
לפני שגיבורי העל שלטו במיינסטרים, היה גיבור אחד שהיה לחלוצי התחום. זורו (Zorro), הידוע גם בשמו כבן האצולה דון דייגו דה לה וגה, הוא לוחם צדק מסתורי ושרמנטי. על-פי הסיפור הבדיוני, הוא הקדיש את חייו להגנה על תושבי קליפורניה מעריצות ושחיתות, בזמן ההתיישבות הספרדית במקסיקו של 1821.
הופעתו של זורו התאפיינה לרוב בחזות שחורה לחלוטין - גלימה, מסכה וכובע רחב-שוליים מהודר ואם לא די בכך, לרשותו ניצב גם סוס שחור בשם "טורנדו". זורו מסתיר את פניו כדי לשמור על זהותו מפני הרודן העריץ, דון רפאל מונטרו, המשמש כנמסיס הקבוע שלו.
הופעתו הקולנועית הזכורה ביותר הינה בסרט המסכה של זורו, בו אלחנדרו מורייטה (אנטוניו בנדרס) יורש את מקומו כזורו החדש לאחר חניכה מצד קודמו, דה לה וגה המבוגר (סר אנתוני הופקינס).
במקום ה-9
דרד | מתוך "השופט דרד" (Judge Dredd) / 2012
השופט דרד (קארל אורבן) הוא התשובה לרחובות עולמה הדיסטופי העתידני של מגה סיטי אחת. תפקידו של דרד הוא "שופט רחוב", מה שמעניק לו את החירויות לאסור, להרשיע ולהוציא להורג במקום ובהתאם לראות עיניו פושעים ופורעי-חוק.
דמותו של דרד אבסולוטית בנוגע לכל אספקט בחייו (להלן נראותו בעת תפקיד). בעיניו, מדים מלאים של תפקיד ה"שופט" מסמלים את קידוש החוק והסדר ולכן הוא איננו יכול לחרוג מהם גם בשביל להוריד את קסדתו לשנייה אחת של אוויר צח. סיבה נוספת לנוקשות זו לטענתו של יוצר הדמות, ג'ון וגנר, הינה כי: "צדק הוא חסר פנים ונשמה, לכן לקוראים אין כל צורך לראות את פניו של דרד".
במקום ה-8
פרנק ארנב הבלהות | מתוך "דוני דארקו" (Donnie Darko) / 2001
בדוני דארקו, הגיבור על שמו נקרא הסרט (בגילומו של ג'ייק ג'ילנהול) עובר שורה של חוויות על-טבעיות - כאשר המטרידה מכולן הינה הופעתו של פרנק הארנב המבעית. לא לגמרי מובן במהלך הסרט מה פרנק רוצה מדוני או מהן כוונותיו, אך אין ספק שמדובר ברגעים הביזאריים והמטרידים ביותר ביצירה.
עם זאת, פרנק הארנב מסמל את הלא-נודע והכאוס שהתפרצו לפתע לתוך חייו של דוני, בין היתר גם בשל נבואת סוף העולם עליה הוא מבשר בפניו. ברגעי השיא של הסרט המסתורין סביב דמותו בסוף מתפוגג ולבסוף דוני מבין ש... לא נגלה לכם מעבר. רק נאמר שמדובר בסרט מדע-בדיוני שבאמת אסור לפספס.
במקום ה-7
חברי הכת המסתורית | מתוך "עיניים עצומות לרווחה" (Eyes Wide Shut) / 1999
בעיניים עצומות לרווחה, המסכה בה עוסקת היצירה איננה מסכה פיזית, אלא מטאפורה מרכזית לחלומות ולתשוקה. כאשר ביל הרפורד (טום קרוז) יוצא למסע הרפתקאות מיני ברחבי העיר, הוא מצליח להסתנן לתוך נשף מטריד של כת מסתורית, בה אף אחד מהנוכחים איננו מעז לחשוף את פניו מבעד למסכה. ברגע השיא ביל נחשף על ידי המארגנים, מושפל ברבים ורק ברגע האחרון נחלץ מהמקום באורח נס.
ביל מבין ששגה טעות מרה בכך שנכנע לתשוקותיו. כשהוא מוצא את מסכתו האבודה לצד אשתו, הוא מעכל סוף-סוף את גודל שגיאתו ומתוודה בפניה בבכי על הכל. סרטיו של קובריק הם מהאניגמטיים בתולדות המדיום, ובכל זאת: אחד המסרים הוא שהאדם מתחת למסכת הזוגיות יכול להגיע לכדי פורקן ולקתרזיס על-ידי גילוי לב. כי יתכן שסודות ותשוקות חבויות עשויים רק להסב לנו תסכול וריקנות תהומיים.
במקום ה-6
גוסטפייס | מתוך סרטי "צעקה" (Scream) / 1996 - היום
אי אפשר לדון על מסכות בקולנוע מבלי להזכיר את גוסטפייס (Ghostface), הרוצח הסדרתי שפשוט לא יכול להפסיק לפשל. בשונה מהנבלים אחרים בעלי מסכה, המסכה של גוסטפייס היא רעיון מעוות שניזון מסאטירה על סוגת סרטי האימה.
אם נפרק את הרעיון בקצרה, מדובר בסדרת סרטי סלאשר המנצלת את לוגיקת הז'אנר כדי לחתור תחת הקונבנציות המוכרות. כך למשל, בסרט הראשון בסדרה, דרו ברימור שנדמית בהתחלה כדמות הראשית חוסלה כבר בסצנת הפתיחה; בסרט ההמשך דמותו של ג'יימי קנדי צופה בליל המסכות (Halloween) ומותקפת בעצמה מאחור - וכן הלאה.
כל גוסטפייס לרוב יבחר (או יבחרו) את הקורבנות האומללים בקפידה, בעוד שהמניע המרכזי תמיד יעסוק בעקיפין בשאיפת העל - למרר את חייה של סידני פרסקוט (נב קמבל).
במקום ה-5
הפאנטום | מתוך "באטמן: מסכת התעתועים" (Batman: Mask of the Phantasm) / 1993
באטמן: מסכת הפאנטום הוא סרט האנימציה הרשמי הראשון של הסדרה המצוירת. הסרט פורס בפנינו עלילה מהודקת ומותחת, שמתרחשת על פני שני מישורי זמן - ברוס וויין שלפני עטיית המסכה של באטמן ואחריה.
במהלך הסרט, אנו פוגשים בשתי דמויות מרכזיות: אנדריאה בומונט, אהבתו הנכזבת וארוסתו לשעבר של ברוס, וכן הפאנטום - אנטגוניסט המשמש כבבואה אפלה לדמותו של האביר האפל. לא נספר כיצד העניינים מתפתחים, אבל נאמר כי איש העטלף נאלץ להתמודד כאן כנגד פצעים מגלידים מעברו, בסיפור מופתי שעוסק בטראומות, המסכות שמסתירות אותן והגורל שמתלווה אליהן.
במקום ה-4
וי (V) | מתוך "ונדטה" (V for Vendetta) / 2005
לפעמים גם אנרכיסטים כושלים יכולים להפוך לסמלה של המהפכה. בעולם פוסט-אפוקליפטי בו נשלטת הממלכה המאוחדת בידי שלטון נאו-פאשיסטי, המקדש את "העליונות נורדית", סיפורינו עוקב אחר V. טיפוס ראוותני אך אנונימי, בעל קיבעון לספרה חמש ומסכת גאי פוקס (Guy Fawkes), V הוא אנרכיסט שאוזר אומץ להיאבק כנגד המשטר הפאשיסטי בארצו האהובה.
ונדטה הוא סיפור מאבק בעריצות על ידי אנרכיזם, המבקש למוטט את יסודות המשטר המדכא את חיי התושבים ומשליט עליהם טרור ודמגוגיה. העוצמה מאחורי מסכתו של גאי פוקס היא שכולם מסוגלים לייצג את הרעיון המהפכני. כפי שמהר מאוד לומדים להכיר: "רעיונות הם חסינים לכדורים".
במקום ה-3
סטנלי איפקיס | מתוך "המסכה" (The Mask) / 1994
סטנלי איפקיס (ג'ים קארי) הוא הלוזר המושלם, עד שהוא נתקל במקרה במסכתו הקסומה של האל הנורדי לוקי. זו מאפשרת לו להביע את תשוקותיו הכמוסות ביותר ובכך הופכת אותו ליצור אקסטרווגנטי, מטורלל ומוקצן.
המסכה עצמה מתנהגת כמעין ישות סימביוטית, בעודה נצמדת פשוטו כמשמעו לחובשיה ובמקביל ממכרת אותם לאומניפוטנטיות שהיא מעניקה להם על פני המציאות. נקודת מבט זו עשויה לגרום לנו להרהר: האם בהיתקלנו במסכה כזו היינו הופכים לגיבורי-על אלטרואיסטים ונטולי אנוכיות או שמא היינו הופכים לנבלים צמאי-כוח שסובלים ממגלומניה ונרקיסיזם.
המסכה בוחן את שני הקצוות שעומדים בין טירוף בלתי-נשלט לצורך בשליטה עצמית. אבל היי, אתם מוזמנים רק לנסות ולעצור את ג'ים קארי בעצמכם. נראה אתכם.
במקום ה-2
רורשאך | מתוך "השומרים" (Watchmen) / 2009
יש גיבורים שלוקחים את המסכה שלהם קצת יותר מדי ברצינות. במהלך השומרים של ז'אק סניידר, אנו פוגשים ברורשאך (Rorschach), אנטי-גיבור בעל פרסונת בלש קודרת.
בהתאם לשמו, רורשאך בוחר באופן ממשי לראות את המציאות בשחור ולבן. בעיניו, הקיום האנושי מלא אפתיה וחוסר-רחמים, אותם יש להשיב תחת אותו מטבע למבצעי הרעה. נוסף על כך, באמצעות מסכתו הוא מסוגל לשלול את אנושיותו ושמו האמיתי כוולטר קובאץ' ובמקביל להסתיר את סלידתו העצמית מפניו.
כשהוא נלכד במהלך הסרט על-ידי המשטרה ומאבד את מסכתו, רורשאך מאבד את שלוותו ומשתולל בהיסטריה כדי שיחזירו אליו את "פניו האמיתיים". בלי המסכה רורשאך הוא רק אדם חלש ואימפוטנטי ואין דבר שהוא שונא בחייו יותר מההבנה המצערת כי אחרי הכל: גם הוא עדיין אנושי.
במקום ה-1
דארת' ויידר | מתוך סרטי "מלחמת הכוכבים" (Star Wars) / 1977 - היום
דארת' ויידר מוכר בתור הנבל המיתולוגי של זיכיון מלחמת הכוכבים. הסיבות לכך? מדובר בסית' לורד אכזרי, בעל נוכחות המתאפיינת בצעדים כבדים ונשימה מכאנית ופנים מבעיתות עוד יותר, שמסתירות סוד אפל. חזותו הקודרת של ויידר מדגישה השינוי המעוות שעבר מאביר ג'דיי מוערך לסייבורג חסר-פנים, שמונע משנאה יוקדת כנגד המורדים ומסדר הג'דיי - מי שלטענתו גזלו ממנו את אהובת ליבו.
לאלו שאיכשהו לא חיו על הכדור בעשורים האחרונים, בהאימפריה מכה שנית ויידר מתגלה בתור אביו הביולוגי של לוק סקייווקר - גילוי שגורם לדמות הראשית בטרילוגיה הקלאסית להתעמת עם האפלה שבקרבה. הוא נחשב לסנסציה ולרגע מכונן במיוחד, כי בין השאר גם הדגיש בפנינו את הקונפליקט הפנימי והרה הגורל שיכול להיות טמון אפילו בליבו של הגיבור הטהור ביותר.
ועכשיו תורכם, אילו עוד מסכות הייתם מצרפים למצעד? מהי בעיניכם המסכה האיקונית בתולדות הקולנוע? ספרו לנו בתגובות כאן או בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם.
אחלה כתבה ! :)