"חפצים חדים" - ביקורת סדרה

סדרת המותחן הפסיכולוגי של HBO, "חפצים חדים", נגמרה עם פינאלה מתעתעת ומפתיעה ממש עד לרגעיה האחרונים. כזו שייצגה היטב את אופיה מתחילתה ועד סופה.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

אפשר לקטרג הרבה על הסדרה הזו, והרוב יהיה גם נכון - היא איטית, לוקחת את הזמן, נבנית בהדרגה מוקפדת אולי מדי ומשתמשת בשפה קולנועית וויזואלית - הזיות, חלומות בהקיץ, זכרונות - יותר מבאמצעים וורבליים ומוכרים. את הסיפור היא מאפשרת לחוות בעיקר דרך עיניה של הגיבורה קמיל (איימי אדמס בתפקיד נפלא), שהיא למעשה הדמות היחידה שזוכה לעומק ולמורכבות.

שאר הדמויות בחייה של קמיל הן רק חלק מהמעשייה, טיפוסים אניגמטיים או חשודים אפשריים בפרשות הרצח שרודפות את העיירה שכוחת האל ווינד-גאפ כבר כמה עשורים. וזה בדיוק העניין: "חפצים חדים" שואפת להכניס את הצופה לתוך ראשה של הדמות הראשית - למחשבות, לרגשות, לרצונות - באופן דומה לסרט "סיקאריו", הקהל חווה את העולם מנקודת המבט של הגיבורה.

לאורך הסדרה נעשו השוואות שונות בינה לבין סיפורי בילוש שונים בהם "בלש אמיתי", "ההריגה" או "שקרים קטנים גדולים" הטרייה יותר. אלא שיש אלמנט אחד שלא קיים באלו ובולט בה במיוחד: ההשראה הניכרת שהיא שואבת מסגנונו של דיוויד לינץ' (במיוחד עם "מלהולנד דרייב").

ההשראה הזאת מתבטאת לא רק בשימוש במבע הוויזואלי המשכר שהוזכר קודם, כי אם גם בהרגשה שמשהו נורא עלול להתרחש כל רגע. מפני שהנפשות הפועלות מסתוריות, קשה לנחש מה תהיה הפעולה הבאה שלהן ומה הן עלולות לעשות.

כך גם במקרה של הגיבורה, אמה ואחותה החורגת הקטנה - שלוש נשים בשלבים שונים בחייהן - שמסתירות כל אחת את סודותיה היא ומעלות שאלות קשות לא רק על פרשת המסתורין במרכז הסדרה, אלא גם על החיים: טראומה, אובדן, ילדות אבודה והתמודדות עם אלו.

"חפצים חדים" מבקשת רק דבר אחד: תנו לה קצת זמן. תנו לה קצת זמן והיא תשאב אתכם ללב התעלומה. עכשיו כשכל 8 פרקיה נגמרו, יתכן שצפייה בה בבינג' תהיה מהנה ומספקת אף יותר.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.