"ספיידרמן: אין דרך הביתה" - ביקורת סרט: אירוע קולנועי מרגש, נדיר ובלתי-נשכח

ההמתנה השתלמה: "ספיידרמן: אין דרך הביתה" עומד בכל הציפיות ומעניק חוויה קולנועית שאין שנייה לה. עם קשת רחבה ומגוונת של נבלים, סצנות אקשן מלהיבות והרבה לב - מדובר באחד הסרטים הטובים ביותר של גיבור העל האהוב עד היום.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

אחרי תקופה ניסיונית למדי ואפילו מוזרה עבור היקום הקולנועי של מארוול, סוף-סוף נחת לו בבתי הקולנוע ספיידרמן: אין דרך הביתה (Spider-Man: No Way Home). הסרט ה-27 במספר ביקום הקולנועי ההולך ומתרחב, הגיע כשיא האולטימטיבי בשנה בה אולפני הקומיקס האהובים יצאו ממש לדרך חדשה. מי שעוקבים אחר סדרות הטלוויזיה של הזיכיון, וודאי זוכרים כיצד פתחנו את 2021: עם וונדה-ויז'ן (WandaVision), שהגיעה לאחר כשנה וחצי בה היקום הקולנועי היה בהשהייה (בעקבות הקורונה והשלכותיה), וביקשה להתל בתפיסת המציאות, הזמן והמרחב שלנו.

החודשים חלפו, ומלבד הפלקון וחייל החורף (The Falcon and the Winter Soldier) למסך הקטן הגיעו גם לוקי (Loki) ואחריה אף מה אם...? (What If...?), שנכנסו כל אחת בתורה עוד יותר לנבכי המולטיוורס (הרב-יקום) וגרמו לנו לתהות על הכיוונים האפשריים בהם יפסע היקום הקולנועי מעתה ואילך. כך אנו מגיעים אל ידידנו מגן השכונה החביב, שספקולציות בנוגע לסרט השלישי אודותיו רצו עוד מתחילת אוקטובר 2020. באותם ימים, פורסם לראשונה כי ג'יימי פוקס יחזור לגלם בסרט את נבל העל אלקטרו (אותו גילם בגלגול אחר של איש העכביש, ספיידרמן המופלא 2 בבימויו של מארק ווב) - דבר שהצית את אחד הדיונים האינטרנטיים הפוריים, המהנים והאינטנסיביים מאז ומעולם: האם המולטיוורס אמיתי?

דוקטור, תציל אותי. טום הולנד ובנדיקט קמברבאץ' מתוך "ספיידרמן: אין דרך הביתה" | באדיבות פורום פילם

מבלי לחשוף כמעט דבר מעבר למוצג בטריילרים, רק אגיד כי ספיידרמן: אין דרך הביתה מתחיל מהנקודה בה הסרט הקודם נגמר: העולם עכשיו יודע שפיטר פארקר הוא ספיידרמן. כשפארקר מבחין בצער עד כמה התגלית משפיעה על חייהם של קרוביו וחבריו הטובים, הוא מחליט לפנות לעזרתו של אחד, דוקטור סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ'), עמו הוא הציל בעבר את העולם אך עדיין מתקשה לקרוא לו בשמו הפרטי. מבלי להסס יותר מדי, פיטר מבקש מסטריינג' שיחזיר את המצב לקדמותו, לימי העבר המתוקים בהם אנשים לא ידעו על זהותו האמיתית - וביחד השניים יוצרים קרע בזמן. אירוע שגורם להגעתם של נבלים מיקומים מקבילים, שהשתתפו בסרטי העבר של יורה הקורים.

מכאן יוצאת לדרך רכבת-הרים פתלתלה וסוחפת, המתובלת כמיטב המסורת בהמון הומור והפעם גם במספר אלמנטים מרעננים ואף מפתיעים. ראשית, סצנות הפעולה של ספיידרמן: אין דרך הביתה מציגות לא-פעם קרבות אחד-על-אחד מלוכלכים וגסים מכפי שניתן לצפות, שמבכרות אקשן פרקטי ומחוספס על פני השפע שאפקטים דיגיטליים יכולים להציע (או לפחות נעזרות בו כדי ליצור תחושה מציאותית). כתוצאה מכך, הסרט נדמה בוגר וקודר יותר, דבר שמחבר אותנו לנקודה השנייה - לצד ספיידרמן 2 של סם ריימי, מדובר באחד משני הסרטים הכי מרגשים ורגשיים של איש העכביש. מסע התבגרות שלצד הצחוקים, הכיף והמשחקים לא מפחד גם ללכת בכיוונים קשים, אפלים וכואבים שחודרים ישר ועמוק ללב.

אורחים נוספים הגיעו. ווילם דפו מתוך "ספיידרמן: אין דרך הביתה" | באדיבות פורום פילם

בנקודה זו ראוי לציון גם טום הולנד, שבחמש השנים וחצי שעברו מהופעת הבכורה שלו כספיידי בקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים, הפך בדמותו מנער חביב, נלהב ופזיז לאדם בוגר שלומד לקחת אחריות על מעשיו. זוהי ללא-ספק ההופעה הטובה והסולידית ביותר שלו בנעליו של פארקר, והיא חושפת צדדים חדשים באישיותו, שלא נראו עד היום. בתוך כך, אחד המסרים המרכזיים בסרט נוגע לא רק במעבר מתקופת נערות עליזה לבגרות מאיימת ורדופת מחויבויות, כי-אם גם בחשיבותה של יכולת הבחירה עבור האדם. בגלגוליו הקולנועיים השונים, ספיידרמן ייצג מאז ומתמיד גיבור-על הקרוע בין שני עולמות מנוגדים, לפעמים לחלוטין, ויכולתו להתעלות על ייצרו ולשים את טובת זולתו לפניו היא שהופכת אותו לדמות איקונית ונערצת כל-כך.

התסריטאים כריס מקנה ואריק סומרס, שכתבו גם את סרטי ספיידרמן הקודמים ביקום הקולנועי בניצוחו של הבמאי ג'ון ווטס, מכירים היטב בסוגיית הבחירה. הטיפול שלהם בה נעשה ברגישות ובעדינות מעוררות-התפעלות, שמבעד לאֶקְסְטְרָוָגַנְזָה המתפרצת על המסך מזכירות שיש להרפתקה הזו גם נשמה ענקית. הדבר מתבטא גם בדינמיקה של ספיידי עם הנבלים השונים, שלא נופלת לקלישאות המבקשות לפתור הכל בקרב וזהו, אלא מנסה במגבלות הזמן שהוקצב גם להבין אותם כבני-אדם. מעל כולם, זורחים אלפרד מולינה (דוקטור אוקטופוס) ו-ווילם דפו (הגובלין הירוק) - כשהאחרון, במיוחד, גונב את ההצגה עם קולו המצמרר והבעותיו המטרידות בהופעה מהפנטת ופשוט מבריקה.

טום הולנד בשיאו. מתוך "ספיידרמן: אין דרך הביתה" | באדיבות פורום פילם

ספיידרמן: אין דרך הביתה חותם שנה קשוחה ומרתקת בתולדות היקום הקולנועי של מארוול. מבחינה קופתית, נכון לעכשיו 2021 החזירה את הפרנצ'ייז הפופולרי בעולם למעלה מעשור אחורה, לימים בהם לא שלט בצמרת טבלת שוברי הקופות ביד רמה. שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות ניצב במקום השמיני השנה, עם הכנסות גלובליות של 432 מיליון דולר ואחריו במקום התשיעי נצחיים עם 396 מיליון דולר. אלו נתונים שסרטו החדש של זוחל הקירות יעקוף בוודאות, ובכל זאת - קשה שלא לתהות לאן ממשיכים מכאן. לצד הכניסה ההדרגתית גם לעולמות התוכן הטלוויזיוני, נדמה שקווין פייגי ושותפיו כבר מכינים אט-אט את היסודות לקראת השיא הגדול הבא.

יהיה אשר יהיה מה שמצפה לנו שם, סרטו הנוכחי של ספיידי מסתמן כנדבך משמעותי בדרך לפסגות שיבקשו כנראה להיות, איכשהו, גדולות אפילו יותר. אבל אולי עדיף לא לתהות על העתיד כרגע, יתכן שקודם כל ראוי להדגיש שוב עד כמה מענגת החוויה שרקחו לנו פעם נוספת אולפני הקומיקס הגדולים בתבל.

ספיידרמן: אין דרך הביתה הוא סרט שמיועד בראש ובראשונה למעריצים שגדלו על הדמות ומכירים את ההיסטוריה הקולנועית שלה. הוא מלא באזכורים, קריצות ואנקדוטות שלא מזלזלות באינטליגנציה ומכבדות את הקהל הנאמן. בד בבד, הוא כמובן מהווה גם חלק מהיקום הקולנועי של מארוול וכבר נראה שמיותר לומר שצריך לצפות בסרטים הקודמים בסאגה כדי ליהנות ממנו בצורה האולטימטיבית. הזמן עובר בו בלי שבכלל מרגישים ולפעמים הוא אף נדמה מזורז מדי (ולעומת כל-כך הרבה סרטים אחרים, עדיף אילו היה ארוך יותר), אבל בסופו של דבר מדובר בניצחון קולנועי מוחץ, שמסכם בתבונה וברגש יוצאים מן הכלל עשרים שנים של איש העכביש על המסך הגדול.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.