4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
"ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא פשוט יופי של סרט – ואיזו הקלה ותענוג להגיד את זה אחרי שיא השיאים שהגיע עם "הנוקמים: סוף המשחק".
לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!
הסרט ה-23 ביקום הקולנועי של מארוול מתמודד היטב עם המשך החיים בעולם לאחר אירועי הפרק הקודם. קודם כל, הוא עושה זאת על-ידי העלאת שאלות של התמודדות ומשמעות בפן האישי והחברתי גם יחד: איך ממשיכים אחרי פרידה מדמות אב, מנטור ומורה דרך? ואיך חוזרים לשגרה אחרי שכדור הארץ כמעט הושמד?
שנית, מדובר בסרט רפלקסיבי מאוד, כנראה יותר מכל סרטי מארוול שהגיעו לפניו, וכזה שמבקש מהקהל להיות מעורב בו בכמה מישורים שונים. שאלות שעולות בתוך היקום הפנימי של היצירה, עולות באותה המידה גם מחוץ לה, בחיים האמתיים שלנו.
כך למשל, כל מעריץ של מארוול יודע כמה קריטי טוני סטארק (רוברט דאוני-ג'וניור) היה לפרנצ'ייז הזה. שאלות בדבר המורשת שלו והמשכיותה הן אינן כאלו שמאפיינות רק את הדמויות בסרט, אלא גם צפות במציאות שלנו ברשתות החברתיות, בשיחות בין חברים וכד'. במילים אחרות, מארוול מבקשים מאיתנו אף יותר מתמיד להיות מעורבים, לקחת חלק, להרגיש במלוא העוצמה את החיבור הקסום והכל-כך יפה שיכול להיות בין קולנוע לאוהביו.
אם לדבר על הפן העלילתי, גם כאן הסרט משלב במקוריות בין קומדיה רומנטית תמימה ומתוקה לבין ז'אנר סרטי המסע והאקשן – פיטר פארקר (הלא הוא טום הולנד הנהדר) יוצא עם חבריו לטיול באירופה. דרך ונציה, פראג, לונדון, ברלין ועוד, החבר'ה מטיילים ברחבי היבשת במה שנדמה כגרסת "יורוטריפ" לצעירים. על ההרפתקה המבטיחה משתלטים ניק פיורי ובן בריתו החדש מיסטריו (ג'ייק ג'ילנהול), שזקוקים לעזרתו של איש העכביש אל מול שורה של איומים קטלניים.
מיסטריו הוא כמובן אחד הנבלים המוכרים והאהובים ביותר של ספיידרמן בקומיקס (כמה אהבתי אותו בסדרה המצוירת), כך שמהתחלה הוא מעורר חשד. בשלב מסוים, הוא גונב את ההצגה ומתגלה כדמות מרתקת, אנושית וכמובן – כמיטב המסורת אצל ג'ילנהול – משוחקת היטב. כזו שלא נופלת מדמותו של "הנשר" בסרטו הקודם של יורה הקורים.
לא תמיד כל העסק הזה מתקתק – אם תרצו תוכלו למצוא חורים עלילתיים, בדיחות שלא ממש עובדות, קצב איטי ומונוטוני לפרקים ולא-מעט דיאלוגים קיטשיים, יבשים ובנאליים מהרגיל, שמביישים את הרפרטואר. אך מצד שני, רוב הזמן "ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא סרט מצחיק ומבדר, סוחף, שנון וכל-כך כיף, שזה לא ממש משנה.
מעל לכל, הדובדבן שבקצפת מגיע במסר שייתכן ויהיה קצת קשה לפענוח ועשוי אף להישמע מעט מרחיק לכת. מבין סרטי היקום הקולנועי של מארוול, "רחוק מהבית" הוא זה שמתרחש באירופה למשך הזמן הרב ביותר. כמעט כל אירועי הסרט קורים בכמה מערי הבירה של היבשת שהכי מזוהה עם הקולנוע האמנותי, עם מה שנחשב "תרבות גבוהה".
לאורך הדרך, הרבה הרס נגרם במרכזי התרבות הללו, חורבן גדול שמביאים איתם האמריקאים. זאת לא בחירה מקרית – לא סתם "רחוק מהבית", הסרט שסוגר את השלב השלישי ביקום הקולנועי של מארוול, ממקום באירופה. לא בכדי, הוא גם עוסק בשאלות של דמיון, אשליה ובעיקר אמת. מה נכון ומה לא? למה אנחנו בסופו של דבר מאמינים?
זה סרט קטן יחסית, צר-היקף, בטח ובטח יחסית לקודמו ("סוף המשחק"). אבל הוא משלים אותו בנכונות המרגשת, שלו ושל היקום הקולנועי של מארוול יחדיו, לומר בפה מלא ואחרי למעלה מעשור של פעילות ענפה – גם מה שאנחנו עושים הוא אמנות. גם לסרטי גיבורי העל שלנו יש מקום בתרבות האירופאית המפוארת.
ואולי זו הגדולה הנפלאה ביותר של קווין פייגי וחבריו, זו שגם העניקה לנו רק לפני כמה חודשים אירוע קולנועי חסר-תקדים: היכולת לשלב בתבונה בין סרט פופקורן מסחרי, קיצי ובידורי ליצירה ששואלת שאלות נוקבות וחכמות על החיים, על משמעות ועל מורשת.
דירוג סופי: 80 בקולנוע.
נ.ב.
סצנת הפוסט-קרדיטס הראשונה היא כנראה הדבר הכי פסיכי (מכמה סיבות) שהיה ביקום הקולנועי של מארוול, היינו בהלם. הסצנה בסוף הקרדיטים מיותרת, אבל היא מסבירה דבר או שניים.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Opmerkingen