4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר" הוא קשקוש בלבוש מוחלט, ביזיון, פיאסקו, זלזול רציני באינטליגנציה והחרבה טוטאלית של דיסני את מותג אופרת החלל (לפחות זה הקולנועי) של ג'ורג' לוקאס, שהיה כל-כך חלוצי אי-שם לפני ארבעים שנה.
לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!
"לפני זמן רב, בגלקסיה רחוקה, רחוקה..." – כתוביות כחלחלות מופיעות על מסך שחור ומיד מתחלפות באחרות וזהובות, כשברקע צלילי הנעימה האפית והאהובה של הפנומן ג'ון וויליאמס – וכמעריץ מושבע אני לא יכול שלא להתרגש. כשהן נגמרות, אנחנו פוגשים שוב את קיילו רן, פין, פו וכמובן ריי והפרק האחרון בסאגת סקייווקר יוצא לדרך. אבל כבר מהתחלה, זה פשוט לא זה: שום דבר מעניין, מקורי, חדשני או ייחודי לא קורה.
במילים אחרות, התסריט של "מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר" הוא פח אשפה – וכשאני אומר עכשיו פח אשפה, ביטוי שאעדיף לא להשתמש בו, מעולם לא התכוונתי לכך יותר. ארבעה תסריטאים אחראיים למחדל האיום הזה – כריס טריו, דרק קונולי, קולין טרוורו וג'יי ג'יי אברהמס, שגם ביים את הסרט. נוציא לרגע את ג'יי ג'יי מהמשוואה ונותרנו עם שלישיית מה קשור: טריו, קונולי וטרוורו.
ברזומה של הראשון נמצא את יצירת המופת "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ואת ההצלחה ההיסטרית "ליגת הצדק", וברזומה של השניים הבאים נמצא יצירות אפילו יותר מדהימות, הלא הן "עולם היורה: נפילת הממלכה" ו"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו". צחוקים בצד, אני חייב רגע להבין מי לעזאזל בדיסני חשב שזה יהיה רעיון טוב לקחת תסריטאים כאלה לכתוב את מה שאמור להיות שיא השיאים של "מלחמת הכוכבים" עד היום. כאילו לכל הרוחות, לא ראיתם שם למעלה במשרדים את התגובות שהיו בזמנו, נניח, ליקום הקולנועי של DC? אלוהים אדירים.
אם צפיתם בטריילרים השונים לסרט, בטח ידוע לכם שדמות מסוימת מהעבר חוזרת. איך היא חזרה, איפה הייתה כל הזמן הזה ומדוע היא נזכרה לשוב דווקא עכשיו? אף אחת מהשאלות הללו לא זוכה למענה. הדמות הזאת חזרה וזהו. אנחנו אמורים לקבל את הטמטום הזה כעובדה מוגמרת, גם אם אין בו שום היגיון עלילתי מלבד עצלות תסריטאית שגובלת בנבזיות. אם חשבתם שנוכל לפחות להתנחם בפיתוח דמויות, גם את זה לא תקבלו כאן וכל מה שעברנו עם ריי והחבר'ה עד עכשיו פשוט נזרק לפח – כולם הופכים לצל חיוור של עצמם, דמויות שמדקלמות דיאלוגים בנאליים וחסרי-משמעות.
רוצים אקשן? אין בעיה, בכיף. לא חסר אקשן, אבל שום דבר לא באמת מסעיר, מרגש או אותנטי. פיצוצים, יריות ואפקטים של מסך ירוק הכי נדושים וחסרי-מעוף בעולם. או קרבות הלייט-סייבר האהובים, למשל, שמתגלים כחולשה עצומה של ג'יי ג'יי שפשוט לא יודע כנראה לביים קרבות אחד על אחד. איפה מה שיש כאן ואיפה אנאקין נגד אובי וואן ב"נקמת הסית'"? או אפילו הקרב הראשון והמלוכלך של ריי נגד קיילו ב"הכוח מתעורר", שום דבר שמזכיר אפילו את זה.
כל שנותר הוא פאן סרוויס מגוחך, פתאטי ונלעג, שגם לא מתבייש להעתיק ולחקות סרט קטנטן, פצפון, מינורי, שעלה לאקרנים רק השנה: "הנוקמים: סוף המשחק". אבל ההעתקות האלו כל-כך חמורות, שגם אם יש בחלקן מן הריגוש או הצמרמורת (בעיקר בזכות המוזיקה של וויליאמס), בלתי-אפשרי שלא לחוש סלידה עמוקה מחוסר הדמיון וחוסר היצירתיות שאברהמס מביא כאן לרמות קיצוניות. "עלייתו של סקייווקר" פשוט מנצל את האהבה שלכם לזיכיון בצורה הכי בוטה שיש, בלי לחשוב ולו לרגע קט שהוא צריך להיות ייחודי או אורגינלי בפני עצמו.
בעיה נוספת היא ששום דבר לא באמת שוקע. פתאום אפשר לעשות מה שבא לנו עם "הכוח". פתאום סתם נשיקה של זוג גאה כי דיסני כל-כך נאורים ומתקדמים. פתאום הבחור המגניב ההוא שראיתם ואהבתם בטרילוגייה המקורית מופיע וזה מגניב, כי הוא מהסרטים הישנים וזה מגניב. פתאום דומיניק מונאהן (פאק אחי מי ידע שאתה עוד קיים בכלל?) נמצא כאן וכאילו למה, אין שום סיבה שהוא יהיה פה. עוברים בכל-כך הרבה מקומות, אבל בדרך קורה כל-כך מעט. למה שיהיה לי איכפת מדמויות שלא נותנות לי שום סיבה שיהיה לי איכפת מהן. במיוחד קיילו רן – ומסכן אדם דרייבר שאף אחד פשוט לא ידע מה לעשות הפעם עם הדמות האומללה, הדו-קוטבית וחסרת האופי שלו.
תשמעו, המילים האלו נכתבו הפעם עם המון זעם ולא חסר לי עוד מה להגיד. גם על מה שקרה מאחורי הקלעים וכנראה הוביל לנפילה הקשה הזו (פיטוריו של טרוורו מהבימוי לאחר המחלוקות עם המפיקה קתלין קנדי, ושכירת שירותיו של אברהמס בשנית) וגם על ריסוק המורשת של "מלחמת הכוכבים" והחוקיות שהייתה ביקום הקולנועי של הסאגה. אבל בכנות, אני חושב שנאמר כבר מספיק וחבל לי לבזבז עוד זמן על העלבון הזה.
זה לא שאין דברים טובים ב"עלייתו של סקייווקר": כמו תמיד ג'ון וויליאמס מפציץ עם הפסקול, יש דמות מינורית חדשה ומשעשעת בשם באבו פריק ו-וואלה היו רגעים ספורים שבסך הכל, ומבלי להיכנס לספוילרים, הצליחו לבדר. אבל בסופו של דבר, מדובר בסרט מאכזב, עצל ועייף נורא, שמייצג את כל מה שרע בהוליווד כיום – ניצול ציני של מעריצים שאוהבים פרנצ'ייז מסוים ודחיפת קריצות ומחוות עד אין-קץ, מבלי לתת שום ערך מוסף או סיפור שבאמת ירגש ויהיה שווה את זה כמו בימי הזוהר של לוק, ליאה, סולו וחברים.
ואם חשבתם שהעונה האחרונה של "משחקי הכס" – והפרק האחרון במיוחד – היו מזורזים, איומים ונוראיים, רק חכו שתראו מה מחכה לכם כאן. דיסני, ד. ב. וייס ודייוויד בניוף, לבי לבי על שבוטל לכם הפרויקט המשותף – ממש נועדתם אלו לאלו.
דירוג סופי: 40 בקולנוע.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Comments