"באטמן" - ביקורת סרט: עלייתו של האביר האפל

אחרי שהרים את טרילוגיית הפריקוול של "כוכב הקופים" לגבהים חדשים, מאט ריבס מוכיח עם "באטמן" בבימויו שהוא כאן כדי להישאר. לא הכל מושלם בעיבוד הטרי שלו אודות איש העטלף, אך אם ימשיך כך - נדמה שאנחנו עומדים לזכות בטרילוגיה מרתקת וייחודית בנוף.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

האביר האפל הוא גיבור העל עם מספר ההופעות הגבוה ביותר בסדרות טלוויזיה ובקולנוע. לאורך השנים, האינטרפרטציות הרבות הציגו מגוון תכונות שונות של הדמות – החל באדם ווסט המונח, שלקח את הדמות לכיוונים קומיים וילדותיים, וכל הדרך עד לאחרונה בגרסה האפית ומעוררת המחלוקת של בן אפלק, בחסות הבמאי זאק סניידר. הופעתו החדשה של איש העטלף, הפעם בידיו של הבמאי-תסריטאי מאט ריבס (קלוברפילד, כוכב הקופים: השחר והמשכו), ובכיכובו של רוברט פטינסון, מציגה גרסה אפלה ובוגרת של גיבור העל, שלא נראתה קודם לכן על מסך הכסף.

ראשית, אומר כבר עכשיו, ליהוקו של פטינסון מתגלה כלא-פחות ממצוין, וכישורי המשחק הנפלאים שלו - אותם פיתח בשנים האחרונות בעולם סרטי האינדי (המגדלור, גוד טיים) - ניכרים בהחלט. ברוס ויין בגילומו הוא אדם שאין לו מה להפסיד מאז רצח הוריו, וניתן לחוש בכך בכל אגרוף שהוא משליך לעבר אויביו בעודו מתומרן בידי הזעם והפחד המכלים אותו. בבחירה מושכלת, ריבס בחר לדלג הצגה נוספת של רצח ההורים, ובמקום להדגיש את ההשפעה הנפשית של המאורע בקרב גיבורו. בזכות הדיאלוגים, משחקו של פטינסון ואפילו הפסקול – הטראומה של ברוס מורגשת ביתר שאת.

ברוס ויין שאין לו שום דבר להפסיד. רוברט פטינסון מתוך "באטמן" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

לצד פטינסון, זואי קרביץ (מקס הזועם: כביש הזעם, מפוצלים) מגלמת את קאטוומן - בת בריתו המפוקפקת של באטמן - והשניים נהנים יחדיו מכימיה טבעית, שובת-לב ונאמנה לקשר המורכב של הדמויות בקומיקס. שותפו הנוסף של הבלש הגדול בעולם הוא לא אחר מקצין משטרת גות'האם ג'ים גורדון, עם ג'פרי רייט (ווסטוורלד, לא זמן למות) שנכנס לנעליו. זמן המסך לו זוכה רייט מפתיע לטובה, ולשם שינוי גורדון נהנה ממעמד שקול לבאטמן. כמו-כן, בדומה לנעשה בטרילוגיה של נולאן הוא עדיין איננו המפכ"ל, אלא ממוקם בדרגת ניצב בלבד. בשל ההכרזה על סדרת ספין-אוף לסרט שיתמקד במשטרת גות'האם, ניתן לצפות כי רייט ישוב לתפקיד בקרוב ויעבור את השלבים בדרכו לפסגה.

בכל הנוגע לגלריית הנבלים, תפקידו של קולין פארל בתור המאפיונר הידוע כ"פינגווין" הוא מרענן ואיכותי, כך שהוא מצליח להשאיר טעם רב לסדרת הטלוויזיה אודותיו שכבר הוכרזה מבעוד מועד. ראוי לציין את ההשקעה העצומה מאחורי תהליך האיפור של פארל – הזיקה בין הנראות של הפינגווין לזו השחקן היא כמובן מקרית בהחלט, והשינוי הפיזי לצד משחקו של פארל מתחברים יחדיו לאינטרפרטציה טרייה ומסקרנת. מן העבר השני, ניתן לציין את עוזרו הנאמן של האביר האפל, אלפרד (בגילומו של אנדי סירקיס הנפלא), שלמעט סצנה אחת מרגשת מוצב הפעם יחסית בשולי הסרט.

כימיה נהדרת. רוברט פטינסון וזואי קרביץ מתוך "באטמן" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

מעל כולם, הנבל המפתיע ביותר הוא כמובן איש החידות, אותו מגלם פול דנו הנהדר (מיס סאנשיין הקטנה, אסירים). בניגוד לגרסה שהציג ג'ים קארי בבאטמן לנצח באמצע שנות ה-90, החידונאי של דנו מצמרר, אכזרי ודוחף את יריבו עוטה הגלימה לקצה. החופש היצירתי במסגרתו פעל ריבס מורגש למדי והיות שטרם הוצג עיבוד כה מנוכר ומאיים של נבל העל - המשפט הידוע לפיו "סרט הוא טוב רק כמו הנבל בו" רלוונטי ביותר במקרה הנדון. גם קרמיין פלקון, ראש המאפיה הגדול בגות'האם, בגילומו של ג'ון טורטורו (ביג לבובסקי), מופיע כאן לסצנות קצרות וקולעות ומעביר מסר ברור - הוא הבוס, ואין להתעסק עמו.

בצד הטכני, לא פעם נדמה כי ריבס דגל בגישה לפיה "פחות זה יותר" - והצילום והפסקול הם האמצעיים שמקבלים את הזרקור גם מבחינת נרטיבית. הפסקול מאת מייקל ג'אקינו (ספיידרמן: אין דרך הביתה, למעלה) גותי ומרשים, ומתחבר היטב למלאכת התסריט. הוא איננו מהווה רעשי רקע בלבד, כי-אם יצירת אמנות שניתן להמשיך ולהאזין לה שוב ושוב גם בתום הסרט. גם הצלם גרג פייזר (המועמד לאוסקר השנה על חולית), מציג לראווה צילומים מרהיבים של רחובות גות'האם הקרירים, וקומפוזיציות מסוימות - גם בסצנות האקשן המדויקות - השאירו את פי פעור. דוגמה אחת בוהקת לכך, שהוכנסה גם לטריילר, היא המאבק בין באטמן לבריונים שיורים עליו בחשיכה, בה רשפי כלי הנשק מאירים את החדר לסירוגין.

רוברט פטינסון מתוך "באטמן" | באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

אם לדבר על הפיל שבחדר, יתכן מאוד שהסרט אמנם פחות טוב מהאביר האפל של כריסטופר נולאן - שקיבע את מעמדו כאחד מעיבודי הקומיקס הטובים אי-פעם במשך עשור וחצי - אך הוא בהחלט נמצא יחד עמו בליגה של הגדולים. עם זאת, קרוב לוודאי כי גרסתו של באטמן עצמו בגילומו של פטינסון לכל הפחות ראויה להכרה כטובה ביותר, בין השאר גם לאור השבריריות והפגנת יכולות הפענוח וההיקש המזוהות כל-כך עם מי שנודע כבלש הגדול בעולם.

באטמן הוא מותחן נאו-נואר (Neo-noir) המזכיר בסגנונו יותר את סרטיו של דיוויד פינצ'ר (זודיאק במיוחד) מסרטי גיבורי-על מן המניין. סצנות האקשן בו ספורות ומדויקות בכמותן, אך הן עוצמתיות באשר הן ובשילוב היתר ניתן לומר כי הן מגיעות בדיוק במידה הנכונה. אורכו של הסרט, הנמשך על פני כ-3 שעות כולל קרדיטים, מוצדק ולא מייגע כלל - גם אם ניתן לנקוב באקט השלישי בו כחסרון קל, בשל היצמדותו למסלול יותר קונבנציונלי המזכיר סרטי קומיקס אחרים.

בשורה התחתונה, ריבס אינו נכנע בפני נקודות התורפה הנפוצות בסרטי גיבורי העל, בהן האכלת הקהל בשלל הכנות לסיקוולים (יש כאן רק אחת כזו) או רמיזות בלתי-פוסקות ליקום הקולנועי השלם. הוא מבין את המהות של באטמן, את האפלה השוכנת בו לצד הרצון לתיקון העולם, ומכיר בילד המפוחד המלווה אותו בכל צעדיו - ועל-כן, נותר רק להסיר בפניו את הכובע. גיבור-על חדש נולד וקוראים לו רוברט פטינסון.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.