"המועדפת" - ביקורת סרט

גם אם הוא קצת ארוך מכפי שצריך וחלק מהדימויים בו ברורים מדי, בסך הכל "המועדפת" הוא פשוט יופי של קולנוע. סרט משוחק להפליא (אוליביה קולמן ורייצ'ל וייס גונבות את ההצגה), חריף ופתוח לפרשנויות שונות.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

יורגוס לנטימוס ואני לא חברים. לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי האומללים עם "להרוג אייל קדוש", במקרה של "הלובסטר" הרגשתי שהוא משתמש בקונספט מסקרן בצורה גימיקית ורדודה ואת סרטיו הקודמים – כבר לא טרחתי להשלים.

ואז נפל דבר: צפיתי בסרטו החדש "המועדפת" ופתאום גיליתי במאי חכם, שיודע לקחת שלוש שחקניות מעולות – אוליביה קולמן, רייצ'ל וייס ואמה סטון – ולהפיק מהן את המיטב. במאי מאתגר, שרוצה לגרום לי לחשוב, אבל לא בצורה קלה ומפורשת, אלא לרוב באמצעים מרומזים. במאי שמבין ויודע – ולמעשה תמיד ידע – מה הוא עושה, מדוע הוא עושה ומה היא מטרתו הסופית.

במאמר מוסגר, למרות חוסר אהבתי, בלשון המעטה, לסרטיו הקודמים – תמיד ראיתי בלנטימוס במאי בעל חזון. במאי שיש לו המון מה להגיד על העולם ותושביו. במאי שגם אם הגישה שלי לחיים ובפרט זה לקולנוע, לא תואמת את שלו – עדיין ביכולתי להעריך אותו על התעוזה, החוצפה והיומרות המובהקות.

בנושא זה: אם לא ראיתם את "להרוג אייל קדוש" ו"הלובסטר", למרות שאני אישית לא מאוד סובל אותם, אני כן ממליץ לצפות בהם, רק בזכות הייחוד שלהם והסיכוי שתראו שם משהו שכן ידבר אליכם. הסיכוי שגישתו המיזנתרופית, הקשה, המכנית ויוצאת הדופן של היוצר לחיים תלכוד אתכם.

מתוך "המועדפת" | צילום: באדיבות פורום פילם

בכל אופן, לא על סרטים אלו ברצוני לדבר, כי-אם על סרטו החדש "המועדפת". בסרט הזה לנטימוס משנה דבר אחד מהותי מהפעמים הקודמות, דבר שסייע לי ליהנות הפעם מיצירתו: סוף-סוף אפשר להתחבר לדמויות. וכשאני אומר "להתחבר", אני לא מתכוון שהן מקסימות וטובות לב (הן לא), אלא שלמרות היותן אגואיסטיות, אינטרסנטיות, נלעגות ומרושעות – בכל אחת מהן קיימים גם יסודות הומניים.

הסיפור הביוגרפי לוקח אותנו לחצר המלוכה הבריטית בתחילת המאה ה-18: מצבה הבריאותי של המלכה אן (קולמן) לא-משהו; העוזרת הנאמנה שלה שרה צ'רצ'יל (וייס), שהיא גם חברתה הטובה, מנהלת הרבה מענייני השלטון בשבילה; ואז נכנסת דמות חדשה לתמונה – אביגייל (סטון). בין שרה לאביגייל מתפתחת במהרה יריבות על לבה של המלכה – מי תהפוך לאהובה עליה מכל?

את התסריט לסרט כתבו התסריטאי האוסטרלי הכמעט אלמוני טוני מקנמרה והתסריטאית האלמונית לחלוטין (זהו הסרט הראשון שלה) דבורה דייוויס. השניים הפכו בין רגע מצמד כותבים אנונימיים למועמדים לאוסקר ואף פייבוריטים לזכייה בפסלון המוזהב. התסריט שלהם חד, שנון, עוקצני ומלוטש – ומשלב נהדר בין הומור ציני ומרושע לרגעים דרמטיים, רציניים ואף צובטים.

מתוך "המועדפת" | צילום: באדיבות פורום פילם

הודות לחיבור הפנטסטי בין התסריט לתפיסת העולם הקודרת של הבמאי, בשלב מסוים הסרט אפילו פורט על מיתרי הרגש – ולא מפני שהוא מנסה לעשות זאת, אלא דווקא משום שהוא כל-כך נמצא בכיוון האחר. כמו אדם ששומר כל הזמן על חזות קשוחה וחזקה, אבל בפנים מתברר שיש ים של רגשות. זה בדיוק אופיו של הסרט הזה ושלוש גיבורותיו הדומיננטיות והמאיימות. כך למעשה, לפי לנטימוס, מתנהל העולם: להצלחה יש מחיר – וצריך לשלם אותו. צריך לוותר על האנושיות שבך בשביל להגיע לגדולה שבכלל לא בטוח שתגיע אליה.

אלו מסרים קשים, שמקבלים ביטוי יפהפה בסרט שנע על הגבול בין הקומי לטרגי. סרט משוחק להפליא (ראויות לציון במיוחד קולמן ו-וייס שגונבות את ההצגה), חריף ופתוח לפרשנויות שונות. הוא קצת ארוך מדי וחלק מהדימויים בו ברורים מדי, אבל בסך הכל – זה פשוט יופי של קולנוע. לנטימוס ואני חברים טובים עכשיו.

דירוג סופי: 80 בקולנוע.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.