4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
כתשע שנים אחרי צאתו המקורית של The Last of Us בקונסולת ה-PS3 - המפתחת Naughty Dog יצרה רימייק עכשווי למשחקה המהולל. תמחור שלו בעלות מלאה הוא אמנם מוגזם, אך עדיין מדובר בגרסה האידיאלית והיפה ביותר של המשחק עד היום.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
נקודת המוצא של הביקורת לפניכם היא ש-The Last of Us המקורי הוא מהמשחקים הטובים ביותר שיצאו לקונסולות הפלייסטיישן לדורותיהן אי-פעם. אם כולנו - או לפחות רובנו - מסכימים על העניין הפעוט הזה, אפשר להתקדם ולגשת לרימייק הטרי, שלוקח את המשחק בן תשע השנים ומתאים אותו לסטנדרטים של היום.
הסיפור כמובן נותר אותו הסיפור, ובמרכזו ניצב ג'ואל מילר. כשמגיפה קטלנית מתפרצת והופכת בהדרגה את מרבית אוכלוסיית העולם ליצורים דמויי זומבים, ג'ואל חווה בסיקוונס הפרולוג המופתי של המשחק טרגדיה אישית, שתשפיע על כל פיתוח דמותו לאורך המסע. כעשרים שנים לאחר אותה ההתפרצות הנוראית וכשכעת כבר למעלה מ-60% מהמין האנושי נגוע - ג'ואל מתגורר עתה באיזור הבידוד של בוסטון (Boston Quarantine Zone) ומשמש כמבריח של השוק השחור שהתפתח שם. לאורך השנים הוא הבריח בעיקר ציוד וסחורות כאלו ואחרות, עד שהגיעה למפתן דלתו המשימה להבריח את אלי - מתבגרת חצופה בת 14, שעשויה להיות המפתח למיגור הפנדמיה ולשיקום העולם.
כבר עם צאתו הראשונית ב-2013, The Last of Us זכה לאהדה ביקורתית וכללית רבה עד מאוד, גם לאור הצגתו קפיצת מדרגה משמעותית בכל הנוגע למורכבות ועושר סיפוריים במשחקי-וידאו. אם תשאלו אותי, הסיפור שלו מגיע לרבדים עמוקים אפילו יותר מאלו של מרבית סרטי הקולנוע כיום, והוא מדגים עד כמה גיימינג בימינו מהווה קרקע פורייה לאפיון ופיתוח דמות. התהליך שג'ואל עובר לאורך הדרך מאלץ אותו שוב ושוב להתמודד עם שדים מעברו, וחושף את תכונות היסוד של דמות האנטי-גיבור במסגרת נרטיב בדיוני. בד בבד, השינוי שדמותו עוברת מציף שאלות מורכבות על מוסר, רע וטוב ואפילו יחסי הורים וילדים.
במעבר מהפרט אל הכלל, מסעו האישי של ג'ואל מציג חיפוש וניסיון עצמי לחשוף את האור שקיים בתוך האפילה שבו, כשם שהמשחק עצמו מבקש למצוא את התקווה שבכל זאת קיימת בעולם פוסט-אפוקליפטי ומורבידי כל-כך. לא בכדי, המימרה של קבוצת ה-Fireflies המסתורית - שקורותיה ומעלליה מהווים את אחת התעלומות המרכזיות של הכותר הראשון - היא "Look for the light" ("תורו אחר האור"). מלבד האקשן, הזומבים והגיימפליי, מבחינה רעיונית - המשחק שואף שנבחין בתקווה ובהומניות ונדבק בהם, ולא משנה עד כמה גדולה החשיכה מסביב.
ההיבטים התמטיים הללו של The Last of Us - לצד, כמובן, רעיונות נוספים שמתגלים ונבחנים ככל שהמשחק מתקדם - לא היו יכולים להתקיים ללא המעטפת.
כך, מבחינה טכנית, המפתחת הוותיקה Naughty Dog טוענת שהרימייק נבנה מחדש ממש מהיסוד. כלומר, המשחק לא נלקח כשם שהיה ורק שופר מבחינה גרפית, עם טקסטורות וצלליות שיגרמו לו להיראות טוב יותר, אלא ממש נוצר מחדש מאפס, עם התבססות על המנוע העדכני ביותר של החברה לקונסולת ה-PS5 ודיוק ויזואלי נאמן למקור. היכולות הגרפיות המודרניות מן הסתם גורמות לעולם להיראות חי וריאליסטי הרבה יותר מבעבר, אך התוספת המשמעותית ביותר שלהן היא חד וחלק למוחשיות של הנפשות הפועלות. יש רגעים בהם קשה לתאר עד כמה היופי הוויזואלי של המשחק מהפנט.
הודות לכך, גם קטעי הדיאלוג המוכרים - המהווים כמה משורות התסריט הטעונות, המרגשות והקשות בגיימינג העכשווי גם כך - מתעצמים ומכים חזק יותר. עבודות הדיבוב של כלל הקאסט, עם טרוי בייקר ואשלי ג'ונסון הנפלאים בראשם, הופכות עוצמתיות ומציאותיות יותר מתמיד. תווי הפנים, ההבעות, האמוציות העצומות שמועברות באמצעותם - הכל כל-כך מדויק וכל-כך חודר. אל חידושים אלו מצטרפים מאחורי הקלעים גם זמני טעינה קצרים משהכרנו, הודות לאחסון ה-SSD המהיר של הקונסולה, וכן השימוש ביכולות ה-Haptic feedback של השלט ובטריגרים האדפטיביים (Adaptive triggers).
מבחינה אישית, עליי לומר שהתכונות האלו הרגישו לי כלא ממומשות עד תום ברימייק הזה ונחוו כקהות יחסית למשחקים אחרים. יכול להיות שהדבר קרה כי התרגלתי אליהן, אבל ב-Ghost of Tsushima Director's Cut למשל או ב-Horizon Forbidden West - תכונות המפתח הללו של שלט ה-DualSense הרגישו לי משמעותיות ובולטות הרבה יותר.
עוד מבחינת משחקיות, ל-The Last of Us הייתה ונותרה מערכת קרבות סולידית ומהוקצעת להציע - והיא זורחת כאן במלוא הדרה. מגוון הנשקים - מהאקדחים, דרך רובה הציידים או השוטגאן ואפילו עד הלהיביור - מצליחה לרגש ולהיות אימרסיבית דווקא בזכות הפשטות שלה. התזוזה בסביבות עוינות בהן כל צעד רועש מדי מהווה קריאה לאויבים, הופך את תחושת הסכנה לממשית וברמות הקשות ממש מאלץ לחשוב כיצד לפעול ואיך לשרוד. ההיתקלויות באויבים השונים - מבני אדם סוררים ועד לזומבים לסוגיהם - מזמנת שימוש בסוגים שונים של כלי-נשק ומשאירה את החוויה מגוונת ותוססת מתחילתה ועד לסופה.
הוורסטיליות הזו של המשחק, שמייצרת הזדמנויות לקרבות מהירים ועמוסים מאוד מחד או שקטים וקטנים יותר מאידך - תורמת לריאליזם ומייצרת משחקיות שכוחה בשורשיה הפסאודו-מציאותיים. התחושה הזו מתעצמת אף יותר הודות למערכת השיפורים: עם כל הגעה לעמדת שפצורים, תוכלו ממש לראות כיצד ג'ואל מחליף את החלקים בכל נשק ונשק, בעודו משפר את יכולותיהם השונות. עם זאת, דבר ריאליסטי אחד שלא התיישן היטב הוא השימוש והסחיבה של סולמות, משטחי עץ או רפסודות - לצורכי מעבר של ג'ואל או אלי ממקום אחד למשנהו. מדובר באלמנט מעט מתיש, שפוגם בקצב המשחק וסתם מעיק.
השורה התחתונה - האם שווה לכם לשחק ב-The Last of Us Part I?
אם כבר נגענו בנושאים "מעיקים", נדמה לי שהשאלה המרכזית והברורה שמרחפת מעל The Last of Us Part I היא עד כמה הוא מצדיק מחיר של 70$ (או 319 ש"ח בחנות הישראלית). זו שאלה שאין לי תשובה חד-משמעית לגביה, אבל אוכל לומר לכם דבר כזה: גם אם המשחק נבנה מחדש מאפס, גבייה של מחיר מלא עליו היא מוגזמת וזכתה בצדק לביקורת מצד הקהילה. הסיפור הוא בדיוק אותו הסיפור המוכר והטוב, ולמעט השינויים הגרפיים ומספר האפשרויות הבלעדיות שה-PS5 מאפשר - מדובר באותו המשחק.
מהלך הרבה יותר הגיוני מצד סוני, היה לגבות תשלום צנוע יותר - כמו שנעשה עם UNCHARTED: Legacy of Thieves Collection, שהציג סוף-סוף תמיכה מתבקשת ב-60 פריימים בשנייה. עליו החברה גבתה כ-50$ (או 199 ש"ח בחנות הישראלית), וגם אם במקרה שלו לא מדובר במשחק שנבנה מאפס אלא רק הותאם לקונסולת הדור החדש - זהו צעד לגיטימי הרבה יותר.
אף על פי כן, חשוב לי לסייג ולומר ששאלת המחיר תלויה כמובן בראש ובראשונה בכם. אם שיחקתם ב-The Last of Us בפעם הראשונה רק לא מזמן - לא הייתי עט לרכוש את המשחק. לעומת זאת, אם החוויה הראשונה והאחרונה שלכם הסתכמה בסיום הקמפיין אי-שם לפני שנים, כשהמשחק רק יצא ל-PS3 או ל-PS4 ויש חלקים שכבר שכחתם - יכול מאוד להיות שלחוות את המשחק מחדש יהיה עבורכם עונג צרוף.
זאת בטוח תהיה החוויה של מי שלא שיחקו בו מעולם ויחוו אותו בגרסה הזו לראשונה, שמהווה ללא ספק את המהדורה האולטימטיבית והשלמה ביותר של המשחק (וכוללת גם את חבילת ההרחבה החביבה The Last of Us: Left Behind).
עם העיבוד הטלוויזיוני של HBO שנמצא מעבר לפינה, קשה שלא לתהות אם הרימייק הנדון לא נוצר מלכתחילה משיקולים זרים. בסוני יודעים טוב מאוד שמדובר באחד הכותרים המצליחים והאהובים ביותר שלהם - וכן באחת מיצירות הגיימינג שהצליחו להישאר ולבלוט בתודעה העולמית גם שנים אחרי צאתה הראשונית. אך אולי בכל זאת היה צורך לחזק אותו אף יותר לקראת הסדרה החדשה?
איך שלא יהיה, גיימרים ותיקים ומנוסים אולי יגידו שכלל לא היינו צריכים את הרימייק הזה כרגע; מעריצים אדוקים של המשחק המקורי ככל הנראה ישמחו לחוות אותו פעם נוספת ובגרסה משופרת ויפהפייה כל-כך למראה; ומצטרפים חדשים, בפניהם ניצבת חוויה שאין שנייה לה. הם הולכים להתמודד זמן רב עם לשרוד, ולא משנה מה - למצוא משהו להילחם עבורו.
"האחרונים מבינינו - חלק 1" (The Last of Us Part I) מופץ בישראל על-ידי ישפאר. המשחק זמין לקונסולת ה-PS5 בלבד, אבל נמצא בפיתוח גם למחשב האישי.
לכל העדכונים, החדשות והכתבות אתם מוזמנים להצטרף אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת הפייסבוק שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Comments