4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
השבוע לפני חמש-עשרה שנים עלה בבתי הקולנוע "יוקרה", סרטו החמישי באורך מלא של כריסטופר נולאן, במרכזו היריבות מורטת העצבים בין צמד קוסמים המתחרים על כוח, כבוד ותהילה. בעיקר תהילה.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
יוקרה (The Prestige) הוא מסוג הסרטים האלו שגרמו לילדי שנות התשעים להתאהב בקולנוע. יעידו על כך, לכל הפחות, חבריי, עבדכם הנאמן, ואינספור השיחות שהיו לנו על הסרט בימי התיכון העליזים והרחוקים.
פעמים רבות תוכלו למצוא אותו ברשימות סרטי ה"מיינד-פאק", מה שנקרא, הטובים ביותר של המאה הנוכחית. חלק מזה, יתכן, בזכות המבנה הפתלתל שלו ועיסוקו ומשחקו עם הזמן והבחירה הקפדנית באיזה סדר יוצגו ההתרחשויות - תמה שהפכה מרכזית לאורך הקריירה של נולאן, וחוזרת גם ביצירותיו המאוחרות והידועות יותר, כמו התחלה, בין כוכבים ולאחרונה כמובן גם טנט (Tenet).
למי שלא מכירים, במרכזו של המותחן המתעתע ניצבים רוברט אנג'יר (יו ג'קמן) ואלפרד בורדן (כריסטיאן בייל) - צמד קוסמים ממוצעים שעובדים יחד בלונדון של שלהי המאה ה-19. בעקבות תאונת עבודה טרגית, דרכם של השניים מתפצלת ומתחילה ביניהם תחרות קשה, שמתפתחת עד מהרה ליריבות אכזרית, על השליטה בענף אמנות אחיזת העיניים והאשליות. כל זאת, בניסיון ליצור את הקסם הטוב ביותר, בתקווה שאיש לפניהם ואחריהם לא יוכל לחקותו.
ביסודה, היריבות הזו בין זוג האנטי-גיבורים עובדת יפה, כי קונפליקט בין כוחות מנוגדים הוא פעמים רבות הלחם והחמאה ליצירת דרמה טובה. המניעים של הדמויות מאופיינים כראוי, פיתוח היחסים הראשוני ביניהן מבוסס היטב בתחילת הדרך וגם ידוע לנו מה לכל אחת מהן יש להפסיד - דבר שמגביר עוד יותר את המתח. כמובן, אין כמו לפלפל את העניינים אף יותר עם התבלין המשובח ששמו "חברים טובים שהפכו לאויבים מרים", שמוסיף בתורו גם למנעד הרגשי של היצירה. מבחינה זו, יוקרה הוא מותחן שחווית המתח שצפה במהלכו, נובעת יותר מכל הודות לנפשות הפועלות וליחסים שנוצרו ביניהן.
אך קיים בו גם צד עמוק יותר, רפלקסיבי במהותו, שמעניק לסיפור רובד משמעותי ומהדהד כיצירה שדנה מאחורי הקלעים גם באמנות הקולנוע עצמה. יוקרה הוא סרט על קוסמים ששואפים להמציא עצמם מחדש, בדיוק כשם שהוא משל על תסריטאים ובמאים שמנסים לעשות את אותו הדבר. המשפט החוזר לאורך הדרך, על רצון הקהל ליפול בקסמיו של האמן - פשוטו כמשמעו וגם כאלגוריה - ללא ספק מתייחס גם אלינו. אנו החוזרים לעולמות מדומיינים גם ביודעינו פעמים רבות מה אנו עומדים לחוות ובהכירנו, גם אם לא לחלוטין במודע, שמישהו שם מעבר לפרגוד יצר חוויה שמטרתה לתמרן ולשחק בנו.
אותה הרפלקסיביות מובעת ביצירה גם ביחס לביטוי "קנאת סופרים". יש שיאמרו שהיא מרבה חוכמה - ואכן, כחלק מפועלם במסגרת אמנות אינטרטקסטואלית מובהקת, אין יוצרי קולנוע שלא הושפעו או שאבו השראה מיוצרים שקדמו להם. אולם מנגד, סרטו של נולאן מהווה בדרכו גם פנטזיה אפלה על מה שעלול לקרות כשהקנאה פורצת גבולות, והרצון לתהילת עולם מתעלה על כל השאר. אילו תחושות בוערות בנפשו של האמן ומאיימות להחריבה, כפי שהן מבקשות לפגוע במתחריו.
כריסטופר נולאן היה בן 35 כשהחל לביים את יוקרה. הוא כתב את התסריט יחד עם אחיו ג'ונתן, והשניים התבססו על הספר באותו השם מ-1995 מאת כריסטופר פריסט, שהתרשם מעבודותיו הקודמות של נולאן, ממנטו ומעקבים (Following). כבמאי צעיר, שמנסה למצוא את קולו הייחודי בתעשיית הענק, ניתן לשער שהנושאים המוזכרים לעיל העסיקו רבות את נולאן באותה תקופה. ללא היכרות מוקדמת עם הבמאי, לא מן הנמנע שחלק מהרעיונות האלו יתפספסו ואת מקומם יתפסו קריאות הנוגעות לאהבה מול קריירה, מערכות יחסים, מלחמת מעמדות, גבולות מוסר או התפתחויות טכנולוגיות - תחומים שהסרט בהחלט מטפל גם בהם.
עם זאת, עבורי, יוקרה תמיד יהיה הסרט שמקפל בתוכו את כל המהות העצומה שטומנות בחובן צמד המילים: כריסטופר נולאן. יצירה אישית, קטנה, אולטימטיבית, שמבעד למעטה המותחן האפל, קיימים בה כל מאפייני סרטיו של הבמאי-תסריטאי הבריטי עד היום. בין שמדובר בטיפול המוקפד במסגרות נרטיביות טמפורליות, שמשחקות עם חוקי הזמן - אותן התמיד ופיתח נולאן בהמשך דרכו - ובין שמדובר בהרהוריו הכמוסים של יוצר על תהליך הפקה ויצירה, ותפקידו הקריטי בכל הפרוצדורה הזאת.
לא מפליא, אם כן, שארבע שנים אחר-כך הגיע התחלה - ומהו אותו צוות מופלא העומד במרכזו אם לא אנלוגיה, מחווה ענווה אם תרצו, לאנשי הצללים הנסתרים שפועלים מאחורי הקלעים?
אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.
Commenti