"אהבה בשחקים: מאווריק" - ביקורת סרט

"אהבה בשחקים: מאווריק" הוא סרט הקיץ האולטימטיבי והצלחה מפוארת נוספת עבור טום קרוז - שממשיך לספק אקשן אותנטי, איכותי ומרהיב. ברמה שאין שנייה לה.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

את הביקורת הקצרצרה לפניכם אני כותב הישר מפסטיבל קאן. צפיתי כאן בסרט החדש באולם הדומה בממדיו (אולי קצת גדול יותר) לזה של ה-IMAX בראשל"צ (מסך גדול וסאונד עוצמתי). מה אומר ומה אגיד - נהניתי מכל רגע, ואין לי סבלנות לצפות בסרט הזה שוב.

הסיפור נפתח כ-36 שנים אחרי אירועי הסרט הקודם - בדיוק הזמן שחלף מאז הוא עלה לאקרנים - ומחזיר לאור הזרקורים את קפטן פיט "מאווריק" מיטשל (קרוז). בדרך לא דרך, הוא נקרא שוב לשורותיה של "טופ גאן" - יחידת טייסי קרב מובחרת בצבא ארה"ב.

למי שמכירים וזוכרים היטב את הסרט הקודם צפויה כניסה חלקה ומיטבית חזרה למרכז העניינים, אך למעשה הסיפור הוא בכלל לא לב העניין. במפגש מחווה מיוחד שנערך לקרוז ביום הקרנת הסרט, הוא סיפר כיצד תמיד חשוב לו לתת לקהל את החוויה הקולנועית הטובה ביותר, ומדוע לפיכך גם לא היה שום מצב מבחינתו שסרט כזה יגיע לסטרימינג (אפילו אם בשל כך צאתו נדחתה מספר פעמים). זו החלטה שאני מבין במאת האחוזים - כי מאווריק הוא פשוט סרט אקשן שיעיף לכם את המוח (תרתי משמע).

הסצנות האוויריות - כולן, ללא יוצא מן הכלל - צולמו ללא שימוש במסך ירוק ואשכרה עם מטוסי קרב אמיתיים. קרוז עצמו אפילו התעקש על כך כתנאי להפקה והתוצאה עוצר- נשימה, עם סאונד ברמת גימור מושלמת ומספר רחב של סיקוונסים שקשה להאמין שהם אמיתיים. במילים אחרות, האקשן הוא לב העניין כאן והעלילה היא רק תירוץ למחזות המהפנטים שמוצגים במהלכה. עם זאת, לסרט כן יש מנעד רגשי מעודן - דבר שיחדור יותר את חומות הרגש של מי שמכירים את הסרט הקודם, אבל יצליח לגעת ולעורר אמפתיה גם בקרב צופים חדשים. הקו הרומנטי שמתפתח עם דמות בשם פני (ג'ניפר קונלי) הוא הנקודה החלשה ביותר בסרט - ולמרבה המזל הוא יותר בשוליים.

אהבה בשחקים: מאווריק (Top Gun: Maverick) מציג גם זיקה מרתקת לישראל - במיוחד בכל הנוגע לנושא האיום האיראני. בדומה לדנקרק של כריסטופר נולאן - לאויב אין שם, פנים או זהות - אולם לא קשה לאפיינו כמדינת משטר האייתוללות או אפילו כרוסיה. אף על פי כן, חשוב לסייג ולומר שאין באמת כניסה לזוויות הפוליטיות האלו, והן נותרות לפרשנות אישית יותר (גם אם ככל הנראה ברורה לנו כישראלים). במקום, יש תעדוף מוצדק לחלוטין לסצנות תעופה וקרב אוויריות מותחות ומלאות אדרנלין, שפשוט אי-אפשר להוריד מהן את העיניים.

בכך מאווריק שם את קודמו בכיס הקטן ומספק חוויית אקשן שנדיר מאוד לראות בימים האלו בקולנוע. כל הכבוד גם לבמאי ג'וזף קוזינסקי, שמנצח על כל העסק בכישרון רב ועם בימוי יוצא דופן.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.