עשור למקור הרוע: חייבים לדבר על "חייבים לדבר על קווין"

החודש לפני עשור עלה לאקרנים בישראל "חייבים לדבר על קווין", סרטה המטלטל של לין רמזי בכיכובם של טילדה סווינטון, עזרא מילר וג'ון סי. ריילי. בעודו נע על הגבול הדק בין מותחן-פסיכולוגי לאימה, הסרט בוחן את מקור הרוע המבעית מכל: זה שטמון בתוכנו.

עזרא מילר באחד מתפקידיו הראשונים בקולנוע. מתוך "חייבים לדבר על קווין" | באדיבות BBC Films

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

"You know, you can be harsh sometimes"

1999, קולורדו. אריק האריס ודילן קלבולד, תלמידי תיכון בני 17 ו-18, פוצחים במסע הרג מתוכנן ומאורגן מבעוד מועד בתיכון "קולומביין". לאחר שרצחו 13 אנשים ופצעו 24, הם מתאבדים. הטבח היכה הדים ענקיים בארה"ב ובעולם. פסיכולוגים, אנשי חינוך ורוח, פרשנים וחוקרים ניסו להבין את המניעים של הרוצחים וחרף העבר פסיכיאטרי המסוים של השניים, עדיין לא נבנה נרטיב מספק שהציבור יכול לקבל. למרות העיסוק המידתי בו בתרבות המודרנית, טבח בבית-ספר הוא עדיין נושא שנחשב לטאבו ובעל רגישות גבוהה במיוחד.

יש לנו צורך להבין משהו כדי לקבל אותו או להתמודד עמו – במיוחד כשמדובר באירוע טראומטי כל-כך. בסרט התיעודי המבריק באולינג לקולומביין מ-2002, היוצר מייקל מור מפנה את זרקור האשמה להנהגה האמריקאית לדורותיה, בטענה שהיא מטמיעה פחד ויצר הישרדות בקרב האזרחים. בין אלפנט, יצירתו המקטבת של גאס ואן סאנט מ-2003, לבין עלילת המשנה בעונה הראשונה של סיפור אימה אמריקאי מ-2011 - כמעט תמיד ישנו הסבר לשאלה "מדוע": נסיבות חיים, הפרעות נפשיות או מסע נקמה. אך חייבים לדבר על קווין (We Need to Talk About Kevin), בבימויה של לין רמזי, שמציין בימים אלו עשור מאז עלה לאקרנים בארה"ב - הוא בעיני נקודת המבט המהפנטת והעוצמתית ביותר עד עתה.

המדריך לרוצח (ולאמא שלו גם). עזרא מילר מתוך "חייבים לדבר על קווין" | באדיבות BBC Films

הסיפור נפתח עם אווה חאצ'טוריאן (טילדה סווינטון בשיאה), סוכנת נסיעות מנודה שמנסה להמשיך הלאה בחייה אחרי טרגדיה נוראית. במקביל לנסיונה למצוא עבודה חדשה ולהתמודד עם השלכות המעשים המזעזעים של בנה, אנו לומדים על עברה ועל החוויה שלה בתור אמא. הסרט מתמקד בעיקר במערכת היחסים המורכבת של אווה ובנה קווין (עזרא מילר), ועצם הבחירה להציג ולדון באמא של רוצח, במקום במשפחה של קורבן או שורד טבח - היא מרתקת. או במילים אחרות: בנים אכלו בוסר, ושיני אימהות תקהינה.

כשאנחנו בחיפוש אחר ה"מדוע", במיוחד בכל הקשור להתנהגות בני אדם, אנו ניצבים מול השאלה העתיקה – האם המקור הוא בחינוך או בטבע האנושי (Nature vs Nurture). האם מקור ההתנהגות הוא בתרבות או בהישרדותיות. זו שאלה שמהדהדת בסרט, ודרכה אנחנו גם בוחנים מחדש את מודל ההורות הקיים, ואת תפקיד האם בחייו של ילד. הצופה אקטיבי בחיפוש אחר תשובות לשאלה הגדולה הזו בסרט, כשבקפיצה בין מישורי הזמן נוצרת תחושה של הרכבת פאזל - איתור החלק הנכון כל פעם מזווית אחרת.

הרגש הבולט ביותר בסרט הוא תחושת האשמה הקשה שמועברת. בזמן שרגשות האשמה של אווה מעצבים את חייה, אנו כצופים מחפשים באופן אקטיבי אשמים. אנחנו מחפשים אשמים כי אנחנו רוצים לדעת שיש כתובת ומענה לאסון נורא כל-כך, ואולי גם דרך למנוע אותו. אמנם הסרט לא מעודד אמפתיה או רגשות הזדהות עם קווין, אך אין תשובות נוחות שמוצעות כאן. אות הקלון שמוטל על אווה אינו מניח את הדעת ואינו ודאי, לפחות לא בקרב הצופה בסרט. בזמן שהחברה סביבה הטילה וביצעה את גזר הדין, כצופים אנחנו חוקרים אותה מחד כבן-אדם שמנסה לשרוד בסביבתו, ומאידך כאמא.

ויש גם אבא בתמונה. ג'ון סי. ריילי וטילדה סווינטון מתוך "חייבים לדבר על קווין" | באדיבות BBC Films

למעשה, אנחנו עד כדי כך בטוחים כחברה בתפקיד של האם, שהמשקל שמונח על כתפיה מראש הוא עצום. היא חייבת לזרוח בהריון, היא חייבת להיות מאושרת אחרי לידה, היא חייבת לאהוב את בנה ללא-תנאי. ברור לנו שאף אחד לא יאהב אותך כמו אמא שלך, לכן זו חייבת להיות במאית (לין רמזי) שתצליח להציג הורות בצורה אמביוולנטית כזו. המורכבות של אווה בתור האם מלבה את האשמה האדירה שפוקדת אותה, מפני שהיא לא רק אמא - היא גם שורדת. תחושת המצוקה שלה אפילו מגיעה כבר מכותרת הסרט (וגם כותרת הספר עליו הוא מבוסס). באופן שונה מאנשים שנפצעו בטבח או משפחותיהם, גם אווה היא ניצולה של אותו הטבח.

עיבוד הטראומה של אווה מועבר דרך נרטיב שקופץ בין צירי הזמן בתכיפות. העבר רודף את ההווה והעתיד וערבובם הופך את חוויית הצפייה לעוצמתית במיוחד. הסרט מתנהג כמותחן, עם בנייה מחושבת של ציפייה למענה על השאלות שאנחנו שואלים. שכבות הבצל מתקלפות עד שמגיעים לגרעין, וככל שנדמה שאווה מצליחה להתנער מעברה, כך אנחנו נחשפים יותר ויותר לעומק המשבר בינה לבין קווין. בסיפור כזה, האפקט הסופי עוצמתי יותר. האגרוף בבטן מכאיב יותר.

שחקנית מופלאה - מאז ומתמיד. טילדה סווינטון מתוך "חייבים לדבר על קווין" | BBC Films

חייבים לדבר על קווין הוא יצירה קולנועית יוצאת-דופן, רגישה ועוצמתית באותו הזמן. הנושא של טבח בבית-ספר - או החיפוש אחר סיבה לכך - מעולם לא זכו לטיפול יותר יסודי במדיום הקולנועי. דווקא בעיסוק הזה אנחנו מקבלים מבט פרובוקטיבי על הורות ואימהות, ותזכורת ליצר ההישרדות שטבוע בנו. זהו סרט בועט ומרתק ותחקיר אנטרופולוגי מרהיב, עם הופעות יוצאות מן הכלל, שפה קולנועית מדויקת ושאלות קשות שעולות לאורה. לא במקרה אנחנו מחפשים את המקור והסיבה לאסון שכזה, שכן אם הסיבה לו מקורה בחינוך, אז קיבלנו נחמה מסוימת. לעומת זאת, אם זוועות כאלו הן בטבע שלנו – נדמה כי אין לנו דרך למנוע את את המקרה הבא.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.