30 סרטי האימה הגדולים בכל הזמנים - חלק שני

ספיישל האימה שלנו ממשיך עם עשרה סרטים נוספים שיחממו לכם קצת את חודשי החורף הקרים. בין הסרט שהחל את גל סרטי הפאונד פוטג' לבין יצירות על דת ואמונה, לא חסרים גם מסורים, מכשפות וזומבים. רק נזהיר פעם נוספת: אל תצפו בכולם בבת-אחת, יהיו לכם סיוטים.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

פרויקט המכשפה מבלייר (The Blair Witch Project) | 1999

תחילת שנות ה-2000 הייתה תקופה מפחידה למדי. השינויים הטכנולוגיים, לצד שליטתו של ז'אנר הדוקו-ריאליזם במסך, הכינו את הקרקע לתוכן מהפנט שעתיד לזעזע את דור המילניום החדש. פרויקט המכשפה מבלייר לקח את המשתנים הללו והצליח לשלב אותם ליצירה בסגנון פאונד פוטג' (Found Footage), שנחשבה למהפכנית בזמנה הודות לממד הריאליסטי המצמרר שייחד אותה.

הסרט נוצר בסגנון אינדי (עצמאי ודל תקציב) והשתמש בקמפיין פרסום מתוחכם, שתייג את משתתפיו האמיתיים כנעדרים או מתים ברחבי הרשת ואפילו ברחובות. הסיפור עצמו מתמקד במשימתם של שלושה סטודנטים לקולנוע לצלם סרט דוקומנטרי על אגדת המכשפה מבלייר, אותו הם יתעדו אך ורק דרך עדשת המצלמה הדיגיטלית שברשותם. עד מהרה, השלושה מאבדים כיוון ביערות קליפורניה, בעוד שכוח זדוני ובלתי נראה רודף אותם. לא מאמינים במכשפות? תתחילו.

28 יום אחרי (28 Days Later) | 2002

בעידן בו תת-ז'אנר אפוקליפסת הזומבים הפך חרוש יותר מזומבי שרץ לתוך מגרפה, מסקרן לחזור למקום בו השיגעון החל. ניסוי על שימפנזים במעבדה רפואית בקיימברידג' מסתיים בקטסטרופה עולמית, לאחר ששלושה פעילי זכויות בעלי-חיים משחררים אותם לחופשי, תוך התעלמות מוחלטת מאזהרת המדענים כי מדובר בחיות נגועות בווירוס מדבק.

כתוצאה מכך, הנורא מכל קורה וג'ים (קיליאן מרפי) שהקיץ מתרדמתו בבית החולים 28 ימים לאחר האסון, מתעורר לבריטניה רדופת מתים מהלכים. האימפקט הגדול והנחקק ביותר ביצירה מגיע כאשר ג'ים משוטט ברחובות לונדון, רק כדי לגלות שהחיים הסואנים של העיר הגדולה התחלפו בשררה ובשקט מקפיא דם. בהמשך הוא ייאלץ לשתף פעולה עם שלושה ניצולים נוספים, כדי לשרוד עוד יום נוסף מבלי שהוא וחבריו יהפכו לבופה של עדר קרניבורים חסר-מוח.

28 יום אחרי של דני בויל (נער החידות ממומביי, 127 שעות) מצליח לבסס את תת הז'אנר באמצעות טכניקות צילום לא שגרתיות, אווירה שנעה בין דממה מוחלטת לחרדה קדחתנית והצגת זומבים מהירים וחסרי-תקנה. הכי חשוב לא לצרוח, זה רק ימשוך אותם אליכם.

יום השישי ה-13 (Friday the 13th) | 1980

אף פעם אל תזלזלו בכוחה של אם חדורת-נקם. אנחנו כמובן לא מדברים הפעם על להרוג ביל (2004), אלא באימת מחנה הקיץ של אגם קריסטל: פמלה וורהיס. הרבה לפני שבנה ג'ייסון, הר האדם בעל מסכת ההוקי, החל את מסע ההרג הבלתי נגמר שלו, הייתה זו האם שפתחה במסורת המדממת כנגד מדריכיו של מחנה הקיץ הידוע לשמצה.

הסיבה לכך פשוטה: בנערותו, ג'ייסון טבע באגם בשל רשלנותם של שני מדריכים שהחליטו שזה זמן טוב לצ'יזבט לוהט מתחת לסדינים. התוצאה? מסע הרג עקוב מדם כנגד חבורה של צעירים חרמנים, שמתהדר בהריגות מקוריות ומזעזעות כאחד. או במילים אחרות, סרט חובה לכל מי שפשוט "מת" לבקר במחנה קיץ אמריקאי.

אנחנו (Us) | 2019

סרטו השני של ג'ורדן פיל מצליח להעשיר את סגנון האימה שלו, בעודו שומר הן על ההומור האבסורדי והן על הביקורתיות אודות המתח הגזעי בקרב החברה האמריקאית. אנחנו מציגה מציאות מטרידה במיוחד, ששואלת שאלה תמימה: מה היה קורה אם לכל אדם בארה"ב היה כפיל רצחני שחי מתחת לאדמה?

הסרט נפתח עם אדלייד (לופיטה ניונגו), שחוותה חוויה טראומתית ביותר בילדותה וכעת נמצאת בדרכה לבלות עם משפחתה בבית הקיץ שלהם בסנטה קרוז. לדאבונם הרב, אנשים שנראים בדיוק כמוהם מופיעים משום מקום בביתם, מחרבים את חופשתם ומחליטים למרר את חייהם כחלק מניסיון הפיכה עקוב מדם ברחבי אמריקה.

אנחנו מכוון לעברנו את המספריים החדים שלו, עם מסרים אוניברסליים ודיון חכם בשאלות של הבדלי גזע ומעמד חברתי, השתלבות בחברה על חשבון אינדיבידואליות וההתמודדות עם ההיסטוריה האפלה של האומה האמריקאית. אולי מעכשיו יהיה עדיף אם תוותרו על אתגר הכפילים.

המנסרים מטקסס (The Texas Chain Saw Massacre) | 1974

כשחמישה חברים יצאו יחדיו למסע נוסטלגי ברחבי טקסס הכפרית, לא היה להם שמץ של מושג שהם יתקלו במשפחה קניבליסטית, שפשוט חולה על עור הפנים החלק שלהם.

הבמאי טובי הופר החליט לקחת את המשקעים של תחילת שנות ה-80 בארה"ב, לטחון אותם היטב בבלנדר ולמזוג אותם לתוך תבנית של סרט אימה מטורלל בסגנון אינדי. התוצאה היא סלאשר על גבול הפורנוגרפי, עם אימה גופנית שתהפוך את עורכם במספר סצנות.

פני עור (Leatherface) ומשפחתו האקסצנטרית יעשו כמיטב יכולתם כדי לזעזע אתכם, עם התנהגותם המשונה, בלשון המעטה, - וכן עיצוב בית המטבחיים המבחיל, שאולי אף יגרום לכם להתנזר מבשר עד להודעה חדשה.

הקדושה מוד (Saint Maud) | 2019

אומרים שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, אבל מהן באמת כוונותיה של מושיעה פנאטית שמאמינה כי היא בדרך לגן עדן?

הקדושה מוד מציג את מבחן האמונה של הגיבורה קייטי (מורפיד קלארק), אחות רפואית לשעבר שאיבדה את אחד ממטופליה וחווה בשל כך משבר קיומי קשה. במסגרתו, מחליטה קייטי להתחיל את חייה מחדש בתור מוד, אחות קתולית אדוקה המשרתת בהוספיס לחולים סופניים. העלילה מסתבכת כשהיא נפגשת באמנדה (ג'ניפר אילי), אתאיסטית חולת לימפומה אותה היא מבקשת לגאול מחטאיה לפני מותה.

סרט הביכורים של הבמאית-תסריטאית רוז גלאס, מתמקד בנושא האמונה מתוך נקודת מבט פסיכולוגית, שמדגישה את הדרכים הקיצוניות בהן הגיבורה צועדת כדי להגיע לקשר ישיר עם השכינה האלוהית. בביקורתיות ניכרת, היצירה מציגה את האופן בו מוד עוברת תהליך של הסלמה דתית, שמובילה בעתה לתוצאות מזוויעות.

הדיבוק של דבורה לוגן (The Taking of Deborah Logan) | 2014

אין דבר יותר כואב מאיבוד אדם היקר לנו, אך לאבד מישהו שיקר לנו כשהוא גווע לאיטו בעודו בחיים - זה איום ונורא. הדיבוק של דברה לוגן מתמקד בגיבורה בשם שרה, שמנסה להתמודד עם מחלת האלצהיימר שפקדה את חייה של אמה דברה. לתוך הסיפור מצטרף צוות צילום של סטודנטים לקולנוע, המעוניין ליצור סרט דוקומנטרי על דברה והתמודדותה עם המחלה.

מה שהם לא יודעים הוא שסרטם עומד לקבל תפנית אפלה למדי, כי מסתבר שדברה הסתירה סוד נוראי, שאט-אט ישתלט על חייה וידגיש את הבעתה הכרוכה באובדן אדם אהוב לכוח זר ומרושע. בסרטו הראשון באורך מלא של הבמאי-תסריטאי אדם רוביטל, היה לו חשוב מאוד להציג בצורה מכבדת אך מעוררת-אימה את הידרדרותה הבריאותית של דברה למחלת האלצהיימר הארורה. היבט שמדגיש את הציניות שבה מנצל צוות הצילום את דברה ומשפחתה.

מוות אכזרי (Evil Dead) | 1981

סיפורם של חמישה צעירים המגיעים לבקתה בטנסי הכפרית, רק כדי לעורר כוחות דמונים לאחר התעסקות עם גרסתו השומרית של ספר המתים, הנקרונומיקון (Necronomicon).

מוות אכזרי של סם ריימי מהווה הרחבה לסרטו הקצר של הבמאי בתוך היער (Within the Woods). עם השנים, הוא הפך לסרט קאלט לנוכח גישתו המוקצנת כלפי אימה גופנית, שיטות צילום אקסצנטריות וסאונד עוכר-שלווה, שמתחברים יחידיו לחוויה מחרידה. בניגוד לסרטי אימה אחרים, שנוטפים לרוב מנושאים ביקורתיים, כאן אנו זוכים לחגיגה אלימה, מדממת וללא כל מסר חתרני מצד הבמאי.

רגעי האימה שבסרט חוזרים על קלישאות המאפיינות את הז'אנר עד לשנות ה-80, אך במהרה הופכים למלחמת ההישרדות של אחד, אש ווילאמס (ברוס קמפבל), כנגד כוחות האופל. בדרך-כלל אתקשה להמליץ על המשכונים, אך אם תיהנו מהשיגעון של הסרט ראשון כדי מאוד שתמשיכו גם למוות אכזרי 2. שם דמותו של ווליאמס זוכה לגוון הרבה יותר סאטירי ומאצ'ואיסטי, מבלי לגרוע כלל מן האימה הביזארית והמוקצנת שמאפיינת את המקור.

המכשפה (The Witch) | 2015

בשנת 1630, משפחה של מתיישבים בניו אינגלנד נקרעת לגזרים, לאחר גירוש מקולוניה פוריטנית וחשד סביר שאחת מבנות המשפחה הינה מכשפה פוטנציאלית.

המכשפה של רוברט אגרס מבשל לנו הפחדה מסוג חדש, שיש המכנים את אופייה הז'אנרי כ"אימה נעלית" (Elevated Horror). שם זה ניתן מאחר והפחד אינו נובע מהקפצות זולות, אלא מהאפקט המתלווה לאווירה והשימוש החכם במיזנסצנה. התמה הכללית מתמקדת בקונפליקט הפסיכולוגי בין החברה השמרנית והדכאנית של ימי הביניים, לבין האופי האפל והכאוטי של מניין המכשפות. אספקט זה מודגש ביתר שאת על-ידי הגיבורה, תומאסין (אניה טיילור-ג'וי) שסובלת מניכור ממשפחתה בשל תיוגה כמכשפה, בעוד אבי המשפחה מצטייר כאחד האשמים המרכזיים להידרדרות מצבם בשממה.

נושא המאבק המתמיד שבין ציוויליזציה לטבע, מודגש במיוחד באמצעות קרב ההישרדות של התא המשפחתי הקטן והאומלל כנגד האיום העל-טבעי שמרחף מעל לראשיהם. האם הם יצליחו להישאר מאוחדים כנגד כל הסיכויים?

לזמן את הרוע (The Conjuring) | 2013

אין דבר יותר מצמרר מסרט אימה שנפתח במילים: "מבוסס על אירועים אמיתיים". אך מי היה מאמין שאירועים אלו יהפכו לסדרת סרטים, לא-בדיוק-אבל-בערך בסגנון היקום הקולנועי של מארוול.

הסרט הראשון והאיכותי מכולם בפרנצ'ייז, מתמקד בזוג וורן (ורה פרמיגה ופטריק וילסון), שהחליטו לעסוק למחייתם בגירוש רוחות רעות ובפעילויות על-טבעיות למיניהן. באחד המקרים המפורסמים של זוג, הם נתקלים במשפחה שהחליטה להתגורר במקום זדוני עד כדי כך שאפילו מס הכנסה מפחד לבקר בו.

לזמן את הרוע היא יצירה שהחזירה את אהדת הקהל לז'אנר, עם לא מעט רגעי הפחדות מבריקים, עלילה מותחת ומלאת מסתורין וגם, ובכן, הכנת הקרקע לקיומו של עולם מפחיד ששורץ במקרים שטניים ומטרידים.

בשישי הבא (31.12), נחתום עם החלק השלישי והאחרון של הספיישל, עוד סיוט אחד קטן ואנחנו שם. עד אז, למקרה שפספסתם - מוזמנים לצלול גם לחלק הראשון.

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.